הידיעה על החתונה של לוסי אהריש וצחי הלוי תפסה אתכם בהפתעה? אני מוכרח להודות שגם אני לא ידעתי. לא שזוגיות של אנשים שאני לא מכיר אישית היא דבר כל כך מעניין, אבל כנראה לא סתם הסיפור הזה תפס כל כך הרבה כותרות.
הרבה יותר מהקשר בין שני צעירים שעובדים באותו מקום הפתיעה אותי שתיקתה של התקשורת. אם תפתחו את מדורי הרכילות, או "מדורי החברה" כפי שכמה מהם מכונים, תגלו שם ידיעות אזוטריות וכתבים שמנסים להוציא סיפור מעניין מספקולציות בסגנון "נצפו יחד במועדון כזה או אחר". אפשר להיות בטוחים שבמצב כזה, זוגיות חוצת דתות בין שני כוכבי תרבות היא אייטם גדול בביצה הקטנה שלנו, שממילא אי אפשר להסתיר בה כלום.
כתב רכילות הוא לא מקצוע לאנשים עדינים. אייטם מעניין הוא תמיד כזה שמושאי הסיקור לא רוצים שיתפרסם, ואני מכיר עשרות מקרים של אנשים מפורסמים שהתחננו ואפילו איימו על כתבים לא לפרסם מידע עליהם, ונתקלו בחומה בצורה. כשהתחרות כל כך קשה, ואם אתה לא תפרסם תמיד יימצא מישהו אחר שיעשה זאת, אין מקום לרחמים.
אז איך בכל זאת לא שמענו כלום עד החופה? הזוג הצעיר הוריד פרופיל, וביקש מכל חבריו בתקשורת לא לפרסם (ולאור הסערה שעוררה החתונה, הבקשה הזו נראית מאוד מוצדקת מבחינתם), והפלא ופלא – זה מה שקרה. הסיפור הזה מצטרף למקרה לא פחות משמעותי עבור העיתונות: אשפוזו של צביקה פיק במשך שבועות ארוכים, שנשמר בצנעה בלי שהתפרסמו תמונות של "המאסטרו" בתקופת החלמתו.
ברור שיש הבדל בין ידיעה על זוגיות ובין צנעת הפרט של אדם חולה, אבל בבתי חולים רבים במרכז הארץ יסבירו לכם שלפעמים גם זה לא עוצר את התקשורת, ולא פעם פורסמו תמונות ודיווחים ממש מתוך המחלקות.
אני נזהר מלקבוע זאת חד־משמעית, אבל נדמה לי שהתקשורת קצת התבגרה. תמיד יש עניין לציבור כשמדובר באנשים מפורסמים, אבל אי אפשר לא לראות גם את הצד השני, ולהבין שמדובר באנשים פרטיים.
ובכלל, השאלה החשובה לא נוגעת למקרים הספציפיים, אלא למשהו מהותי יותר: מי נחשב לאיש ציבור? הרי ברור שאם חבר כנסת יהודי היה מקיים זוגיות עם אישה ערבייה, או ההפך, היינו בטוחים שזו זכות הציבור לדעת, נכון? ואם שופט תעבורה נתפס במהירות 150 קמ"ש, מן הסתם נרצה לשמוע על זה. אבל לוסי אהריש או צביקה פיק או רבים אחרים לא נבחרו לשום תפקיד ולא מחליטים דבר בענייננו, אז למה לגיטימי לפרסם דברים, לפעמים מביכים ולפעמים סתם מפרי פרטיות, על מי שהוא לא עובד ציבור?
זה בדיוק ההבדל בין עיתונאות לרכילות, בין מידע שיש לו ערך לקבלת ההחלטות שלנו ולדרך שבה אנחנו רואים את הזירה הציבורית ובין פרטים שסתם מעניין אותנו לדעת. לוסי וצחי ידעו שכל המדינה תתעניין בחתונה שלהם ולכל אחד יהיה מה להגיד בנושא, והיו מוכנים לזה. הם פשוט העדיפו ליהנות עוד קצת ממה שהם כל כך ניסו לברוח ממנו בתחילת דרכם: אלמוניות.
