שלום לכם תומכי הקואליציה שלא אוהבים את נתניהו. זה לא סוד שאתם בתסביך. לפי אחד השאלונים האחרונים רבע ממצביעי הקואליציה רוצים שראש הממשלה יתפטר, ועדיין אומרים שיצביעו לגוש שמעמיד אותו בראש. מיד אחרי טבח שבעה באוקטובר הליכוד צלל בסקרים ל־17 מנדטים, והקואליציה התרסקה ל־45 בלבד. אלה הייתם אתם שנטשתם, ואלה אתם שחזרתם לזרועותיו בסקרים האחרונים, אולי בזעם, מקללים חרש, ומסבירים ש"הסתכלתי ימינה ושמאלה, פשוט אין אלטרנטיבה". אני לא נכנס איתכם לוויכוח הזה, מבטיח, יש לי בשבילכם רק שאלת ניסוי של שלוש מילים: למה לא ליברמן?
לא, אני לא קורא פה להצביע לישראל ביתנו. אינני מאמין שעיתונות צריכה להיות מזוהה מפלגתית, ואין לי שום כוונה לפרוס כאן את נטיותיי האישיות. לצורך העניין, דמיינו שאני מצביע בכלל לבל"ד, או עורך מחקר מטעם אוניברסיטה נורווגית על קבוצות מתוסכלות פוליטית. לא באמת משנה. אבל אני כן חושב שיש כאן ניסוי מחשבתי מעניין, מאתגר, בעבור מי שמבטאים בשנה וחצי האחרונות סלידה הולכת וגוברת מהממשלה הנוכחית ומהמדיניות שלה, אבל נאלצים לסתום את האף כי בחוץ מסריח אפילו יותר. קחו את הדברים לא כקריאה פוליטית אלא כנקודה למחשבה.
מכיוון שניהלתי שיחות כאלה עם רבים מכם, אני כבר מכיר את התשובות האוטומטיות לשאלה "למה לא ליברמן". כן? הוא? הוא נחשד בשחיתות, לא? אנחנו לא ממש סומכים עליו. הוא אמר כמה דברים די מטורפים, וגם אין לו עמוד שדרה אידאולוגי מי יודע מה. הוא חבר באופן מלא לראשי המחאה. מי יודע אם ביום פקודה הוא לא ייסחף אחריהם על מלא? לא ברור בכלל איזו מדיניות הוא אי פעם קידם בעקביות. וחוץ מכל אלה, נשמעת פה ושם גם הטענה כבדת המשקל על כך שהוא רוסי, או מולדבי, מי יודע בכלל מה ההבדל.
אני לא מבטל את טענותיכם, טוב, אולי כן את האחרונה, אבל תרשו לי רק שאלה אחת נוספת: "ונתניהו?". אני מניח שלא סתם גמרתם אומר בשמונה באוקטובר שלא תצביעו לו יותר. בניגוד לחלקים אחרים ממתנגדיו, אתם לא מתמקדים בביקורת פרסונלית נטו ("זה קרה במשמרת שלו") אלא במדיניות, ואין להכחיש שראש הממשלה נתניהו עיצב את מדיניות הביטחון של ישראל ב־15 שנות שלטונו בצורה שאפשרה לאויבינו מדרום ומצפון להקים צבאות טרור עם יכולות מטורפות דקות נסיעה מיישובינו.
אתם כנראה שייכים לציבור שמתעב את הברית שלו עם החרדים, מעדיף את הרפורמות הכלכליות של הממשלה הקודמת, ולא מעריך במיוחד את הזרם הפופוליסטי בשורות האחוריות של הליכוד. אבל אני יודע, אתכם מעניין, ובצדק, בעיקר הביטחון. לאורך המלחמה הנוכחית נתניהו הוכיח עמידות יוצאת דופן בדיונים על רפיח, לבנון, החטופים, הלחץ האמריקני והקריאות החוזרות ונשנות של יריביו לקפל את המלחמה. "פוליטיקה היא ברירה בין אפשרויות גרועות" אתם אומרים, והברירה האחרת היא לבחור התאבדות כמדיניות ביטחון. זה מה שהחזיר אתכם לנתניהו.
בשנת 2018 אביגדור ליברמן היה שר הביטחון. ב־8 בנובמבר אותה שנה נכנסה לרצועת עזה המזוודה הראשונה מלאה בכסף קטארי. חמישה ימים אחר כך ליברמן התפטר: "מה שקרה אתמול – הפסקת אש – בשילוב עם כל תהליך ההסדרה מול חמאס, הם כניעה לטרור", טען מול המצלמות. "אנו קונים שקט לטווח קצר במחיר פגיעה קשה בביטחון הלאומי לטווח ארוך". הוא ניצל היטב פוליטית גם את הכסף הקטארי: "הכנסת 15 מיליון דולר לתוך רצועת עזה לחמאס שעברו במזוודות – כל מי שאומר שיש על זה בקרה או פיקוח פשוט לא מדייק בלשון המעטה. מה שקרה – מי שעוקב אחר רשתות חברתיות צריך להבין לאן הלך הכסף: הם קודם כול הלכו לאותן משפחות של המחבלים שהתאבדו על הגדר וניסו לפגוע בחיילי צה"ל".
ההתפטרות הזאת כזכור הכניסה את המדינה לסבבי בחירות בלתי נגמרים. באחד מהם טען שר הביטחון נפתלי בנט שקודמו ליברמן יזם את מזוודות הכסף. אבל ליברמן טוען שהוא התנגד מבפנים. איש המוסד זהר פלטי, שנכח בפגישה בינו לבין שר החוץ הקטארי, סיפר שליברמן "התפרץ עליו והאשים אותם בתמיכה בטרור. זה הגיע למצב שהצוות סימן לו להירגע". סיכם את זה יפה ראש הממשלה נתניהו בספרו שיצא ב־2022: "לאור הדרישות הפומביות החוזרות ונשנות של בנט בתמיכת ליברמן לכבוש את הרצועה… האמנתי שהמחיר בחיי אדם ומשאבים לא הצדיק פעולה כזו, החלטתי נגד פלישה קרקעית לכיבוש עזה".
אז שוב, יכול להיות שהכול היה מהלך פוליטי ציני, אני לא קורא לתמוך בליברמן. אבל נדמה לי שאתם, שמלאים כרימון בביקורת על נתניהו, ומסבירים שהסיבה היחידה לתת לו פטור מענישה פוליטית מתבקשת אחרי הטבח היא מנהיגותו הביטחונית, אינכם פטורים מהשאלה "למה לא ליברמן". יש סיכון? בוודאי. אבל סיכון יש גם בלהצביע שוב למנהיג ימין שכשל, ולסמן לו שאין לו שום צורך לתקן את דרכיו לפעם הבאה. או כמו שאתם נוהגים לומר: השאלה היחידה שמשנה היא איזו אלטרנטיבה גרועה פחות?
