האם יש צורך לשוב ולהסביר מדוע בנימין נתניהו חייב ללכת? הנה, למען הסדר הטוב: ראשית, מפני שהיה ראש הממשלה ביום האסון, בשנה שהובילה לאסון ובמרבית העשור שקדם לאסון. בנוסף, כי הוא היה ראש ממשלה שהפך למעין מלך כול־יכול, ובגלל שניכס לעצמו את כל הישגיה של ישראל, ולכן הוא נושא באחריות עליונה גם לכישלונה של ישראל.
שנית, מפני שגם אחרי האסון נתניהו לא איחד את האומה, אלא המשיך לפלג אותה תוך שחיקה של מוסדות והרס של נורמות. הפוליטיקה של הפרד ומשול, שהועילה לו מאוד באופן אישי, גרמה נזק כבד לעם ולמדינה. שלישית, מפני שבעיית הלגיטימיות שלו גורמת לכך שישראל אינה ערוכה כראוי לסבב הבא של המלחמה. כאשר לחצי עם אין אמון בשלטון, כאשר השלטון לא לוקח אחריות לכשליו ופועל באופן מופקר – אי אפשר להתלכד, להתגייס ולגייס כראוי.
יש סיבה רביעית לכך שנתניהו חייב ללכת: הוא משגע אותנו. העיסוק הכפייתי בו מוציא מהדעת גם את תומכיו וגם את מתנגדיו. ההמולה סביב מי שהיה לראשונה לראש הממשלה לפני 29 שנים לא מאפשרת לנו לחשוב באופן צלול וענייני על ביטחון ישראל, כלכלתה ועתידה. ההתנגשות המתמדת בין הרק־לא־ביבי ובין הרק־ביבי לא מתירה לנו לשאול שאלות חיוניות בענייני חינוך, בריאות, רווחה ואחווה. כבר אין לנו חמצן בריאות. אנחנו מותשים. מנהיג לאומי פטריוטי והגון אמור להבין את זה, לרדת מהבמה ולהניח לישראל לפתוח פרק חדש.
אבל נתניהו הוא לוחם עקשן, קנאי לאמת שלו, מאמין באמת ובתמים שרק הוא ואין מלבדו. הוא סבור שביום שיפרוש השמיים ייפלו. על כן הוא אוחז היטב בכנסת, בממשלה ובקרנות המזבח. על כן הוא מסרב להרפות. לא די לו בח"י שנות שלטון. הוא מבקש עוד ועוד, עד עולם.
הצירוף של עוצמת נתניהו, מחדליו וכוונתו למשול לעד גורם ליריביו לצאת מהכלים ולשבור אותם. כשהם עומדים מול הסתירה בין ההערכה שלהם ששלטון נתניהו מסוכן ובין העובדה שהוא יציב, הם נאלצים לחשוב על פתרונות מחוץ לקופסה, פתרונות שהם מוצא אחרון בכל מחיר.
והנה, איך לא חשבו על זה באמריקה: נבצרות. זהו יישום של סעיף 16 בחוק יסוד הממשלה, הפעלתו של בית המשפט העליון נגד הממשלה והכנסת. הם תובעים מגלי בהרב־מיארה ומיצחק עמית שיוציאו את הערמונים מהאש, יגרשו את הדיבוק, וישחררו את המדינה מעונשו של ראש ממשלה שמסכן את קיומה.
יש בכך רק בעיה קטנה: חוק יסוד הממשלה קובע כי "נבצרות ראש הממשלה למלא את תפקידו כאמור בסעיף קטן (ב) תהיה בשל אי מסוגלות פיזית או נפשית בלבד". אין בו ולו רמז לאפשרות של הוצאת ראש הממשלה לנבצרות בגלל התנהגות פגומה, מדיניות שגויה או סירוב לקחת אחריות על אסון היסטורי. בנוסף, הסמכות להוצאת ראש הממשלה לנבצרות נתונה לרוב של שני שלישים מחברי הממשלה. ליועצת המשפטית לממשלה ולנשיא בית המשפט העליון אין כלל מעמד בעניין. פירוש הדבר הוא שכל ניסיון לסיים את שלטון נתניהו באמצעות השקה של תהליך נבצרות יהיה מבוסס על פרשנות מרחיבה מאוד של החוק, שבעצם עומדת בניגוד לחוק.
זו בעיה גדולה. בשעה שתחושת הייאוש של מתנגדי נתניהו מובנת ואפילו מוצדקת, התרגום שלה לפתרון משפטי קיצוני הוא הזוי, בלתי מתקבל על הדעת, ואינו עומד בשום מבחן בסיסי של יושרה, הגינות, דמוקרטיות או ליברליות.
הנבצרות היא רעיון עוועים, מחשבה מטורפת. ברובד אחד פירושה השתקה של העם, רמיסה של הפרלמנט וביטול בפועל של הדמוקרטיה הישראלית. ברובד שני פירושה שבר לאומי חסר תקדים, כאוס ואולי אף מלחמת אזרחים. אי אפשר שמיליוני האזרחים שהצביעו לימין ישלימו עם פסילה המונית של קולותיהם. ההיסטוריה גם לא תסלח למי שבשם הדמוקרטיה הליברלית מוטטו את הדמוקרטיה הליברלית במו ידיהם.
השורה התחתונה ברורה: ישראל זקוקה לשינוי, אבל ישראל נדרשת לבצע שינוי נכון. במהלך 2026 ייערכו כאן בחירות. כל מי שמבקש לסיים את שלטונו הרע של נתניהו חייב כבר כעת להיערך לקראת הבחירות הללו, שיהיו הגורליות בתולדות ישראל. במקום לומר דברי הבל על נבצרות, צריך לעשות מעשים שיחוללו מהפך בקלפיות.
