אוּלַי בְּשַׁבָּת

אוּלַי בְּשַׁבָּת יִזְרְקוּ סֻכָּרִיּוֹת,

אוּלַי יִזְרְקוּ לָנוּ עֶצֶם:

מָחָר, מָחֳרָתַיִם – כְּבָר-כְּבָר בְּקָרוֹב

יָמֵינוּ יִהְיוּ כְּקֶדֶם.

אָסוּר לַהֲפֹךְ תַּנִּין בְּשַׁבָּת,

אַךְ כָּאן, בִּשְׁכֵנוּת שְׂטָנִים,

הַגֶּזֶר אוּלַי יַהֲפֹךְ עַל מַחֲבָת

לְמַקֵּל – לְמַטֶּה – לְתַנִּין.

מְתַקְּנֵי חֲלוֹמוֹת הִבְטִיחוּ יוֹנָה...

זֶה מֻקְצֶה עַכְשָׁו. זְמַן לַשּׁוֹט.

שַׁבַּת אוּלְטִימָטוּם, אַתְּ כָּאן בַּפִּנָּה,

מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַחֲדָשׁוֹת. 

(לִקְרַאת מְלֹאת עָשׂוֹר לְלֶכְתּוֹ שֶׁל אוּרִי אוֹרְבָּךְ, בְּעִקְבוֹת שְׁמוֹת סְפָרָיו)

אֶת הַ

הַנָּשִׂיא הַנִּסִּי

שֶׁצַּוָּיו הֵם צְבָאָיו,

הֶחָסִיד יַחֲסִית

כְּיִתְרוֹ-הוּא-חוֹבָב,

הַשּׁוֹבָב 

הַשָּׁוֶה בְּיָמֵינוּ,

הֵשִׁיב לְשׁוֹבָיו

שֶׁל עַמֵּנוּ:

בְּלִי קֶטַע, בְּלִי מֶטָא,

וּבְלִי שִׁתּוּפִים,

שַׁחְרְרוּ, חֲצוּפִים, אֶת הַ

חֲטוּפִים. 

עַד מַחֲצִית פֶבְּרוּאָר

בְּמַחֲצִית הַיּוֹם,

וְאִם לֹא – פְּעוּרָה

לָכֶם תְּהוֹם גֵּיהִנּוֹם. 

זֹאת שָׁמַעְנוּ. כָּעֵת.

וְכָל אֹזֶן כָּעֵד.

וְהִנֵּה נְתַנְיָהוּ חוֹזֵר כַּהֵד,

כְּאִלּוּ הֻקְלַט בְּקָסֵטָה,

אַךְ מִלָּה קַלִּילָה 

הוּא בָּלַע:

אֶת הָאֶת הַ-.

אֶת יַחֲסַת הַמֻּשָּׂא

וּתְחִלִּית הַיִּדּוּעַ.

וּכְמוּסָה

הַסִּבָּה מַדּוּעַ. 

הוּא וַתְרָן?

אוֹ אוּלַי רֵאָלִי?

אוֹ שֶׁטְּרַאמְפּ

רַק עוֹשֶׂה אַבּוּ עָלִי?

אוֹ לַחְסֹךְ מִלְחָמָה 

אֵם-רָקֵטָה

עִם חַמַאס?

אוֹ שֶׁקַּטַר בַּקֶּטַע,

וְטִפְטוּף 

שֶׁל חָטוּף אֶל חָטוּף,

(תּוֹךְ שִׁטּוּף נְהָרוֹת לְלֹא סֶכֶר

כְּשֶׁלֶג מַפְשִׁיר

שֶׁל רוֹצְחִים לַחָפְשִׁי 

לְלֹא זֵכֶר

לְסִקּוּר וְלוּ חָטוּף),

יִמָּשֵׁךְ. 

אֲבָל שֶׁמָּא, לְפֶתַע,

נְקַבֵּל אֶת הַ אֶת הַ. 

אוּלַי, לְמָשָׁל, גַּם אֶת אֵיתָן!