נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכניס את כולם להלם בסוף השבוע האחרון, כשהכריז על תוכנית הרילוקיישן שלו לתושבי עזה. בקהיר וברבת־עמון לא האמינו למשמע אוזניהם כאשר טראמפ הגה את המילים המפורשות. כן, הוא מתכוון לשנע מיליון פלסטינים למצרים ולירדן כדי שאפשר יהיה להתחיל את עבודת השיקום בעזה. במדינות היעד התפלצו: האם זהו יזם הנדל"ן שדובר מגרונו של האיש החזק בעולם? גם בירושלים ובדוחה שפשפו היטב את האוזניים. אבל גם כשהגיעה הביקורת ועימה התהיות על מידת הרצינות מאחורי המילים, טראמפ לא נסוג. להפך, בשיחה עם כתבים השבוע הוא חיזק את דבריו: "רצועת עזה הייתה גיהינום במשך שנים. אפשר להוציא משם את האנשים, שיחיו באזורים הרבה יותר בטוחים ואולי הרבה יותר נוחים".
ואז, כדי שיהיה ברור שהוא לא מצפה לשום דבר שהוא פחות משיתוף פעולה, הבהיר: "אני מקווה שהנשיא א־סיסי יקבל אליו את העזתים. עזרנו להם הרבה, ואני בטוח שהוא יעזור לנו. זו שכונה קשה, אבל אני חושב שהוא יעשה את זה, ושגם מלך ירדן יעשה את זה". ובכן, לא רק שטראמפ לא נסוג בעקבות הביקורת, הוא העביר מסר חד־משמעי: הוא מצפה ממצרים לתמורה עבור העזרה שהיא מקבלת כל השנים מארה"ב. ליתר דיוק, 1.3 מיליארד דולר בשנה למימון הצבא המצרי. הוא סומך על כך שהזיכרון של נפילת משטר מובארכ ועליית האחים המוסלמים עדיין טרי, ושבקהיר יודעים היטב: בלי הכסף הזה אין למשטר א־סיסי קיום.
הדברים נכונים גם לגבי מלך ירדן. הממלכה ההאשמית מאוימת מבפנים ומבחוץ. בלי סיוע אמריקני ונוכחות של בסיסי צבא ארה"ב בממלכה, גם עבדאללה יכול להתחיל לחשב את קיצו לאחור. לא נשיא מצרים ולא מלך ירדן נמצאים בעמדה שכולה לעורר את חמתו של נשיא ארה"ב. אף שהמצרים, הירדנים וגם הקטארים הבהירו השבוע שהם דוחים על הסף את תוכנית הרילוקיישן, ממש לא בטוח שזה סוף פסוק.
בישראל, לעומת זאת, נרשמה השבוע התלהבות בחוגים מסוימים מהתוכנית של טראמפ. זו עלולה להתברר גם כחרב פיפיות, בעיקר בהקשר הירדני. הממלכה ההאשמית מאכלסת כבר עתה קרוב ל־2.3 מיליון פליטים מסוריה ומעיראק. במקביל, הרכיב הפלסטיני רק עולה לעומת מספרם היחסי של תושבי ירדן המקוריים, השבטים הבדואיים שעל כידוניהם נשען משטר עבדאללה. תוספת של עזתים להרכב הנפיץ הזה עלולה להיות הטריגר להקמת מדינת פלסטין, שתהיה סכנה קיומית למדינת ישראל.
הצגת תכלית
כל החישובים הללו כאילו נמוגו השבוע לעומת התמונות הדרמטיות של השיבה לעזה. שביל הנחש האנושי של מאות אלפי בני אדם על מכוניותיהם, חמוריהם ומזרניהם, עושים את דרכם בחזרה לצפון הרצועה. מחסומי הבידוק של חברות האבטחה הפרטיות התייצבו לוודא שהנחיל האנושי הזה לא יבריח באותה הזדמנות נשק וחומרי נפץ. על פי ההסכם שנחתם, אלפי השבים רגלית לא ייבדקו כלל, אבל מכוניות ייבדקו במחסומי ציר נצרים באמצעות חברות אבטחה פרטיות. ממשלת ישראל הייתה קמצנית בפרטים על אותן חברות ועל מנגנון הבידוק, מי עומד מאחורי החברות ומי מממן אותן. לטובת הקוראים נביא פה פרטים מתוך הפאזל, ועדיין רב הנסתר על הנגלה.
ובכן, כוח האדם מורכב משתי חברות אמריקניות שאת שמותיהן חשפנו בשבוע שעבר: SRS, הרשומה במדינת ויומינג, ו־UG Solutions. את SRS, שהביאה לעזה 96 מאבטחים, מנהל פיל ריילי, איש CIA לשעבר שהתפרסם כאדם הראשון שנחת באפגניסטן כדי להילחם באל־קאעידה לאחר פיגוע התאומים. את UG Solutions מנהל ג'יימסון גובוני, לשעבר איש הכוחות המיוחדים בצבא ארה"ב. אליהם מצטרפת חברה מצרית שאין עליה כל פרטים. ההנחה היא שמדובר בחברה פרטית, הפועלת כ"פרונט" של המודיעין המצרי. אנשיה אמורים לסייע למאבטחים האמריקנים בתקשורת עם המקומיים. בסביבת המחסומים נצפו השבוע אנשים באפודים ומעילים שחורים שעליהם רקום בערבית הלוגו "הוועדה המצרית־קטארית". לא ברור למה בדיוק הכוונה, אך מלשכת רה"מ נמסר כי מדובר ב"סדרנים".
אז איך נבחרו החברות הללו ומי מממן אותן? שאלה מצוינת. התהליך מואפל לחלוטין, אבל מפרסומים שונים ובהם הצהרות של משרד החוץ הקטארי ועיתונות חוץ, עולה כי מדובר ב"קונסורציום של המדינות המתווכות", כלומר ארה"ב, קטאר ומצרים. המממנת העיקרית היא כנראה קטאר. מדובר בעסק יקר מאוד. על פי נתונים שפרסם הוושינגטון פוסט, עלותו של מאבטח אמריקני היא 1,100 דולר ליום, ושל פרמדיק 1,250 דולר. מומחה ישראלי העריך כי מעבר למשכורות, העלויות הכוללות מגיעות לעשרות מיליוני דולרים בחודש. החישוב לגבי החברה המצרית העלומה שונה, וכולל כנראה עלויות נוספות "שלא תמיד מופיעות בבסיס התקציב", כפי שהגדיר בלשון נקייה. במקביל מועסקים גם "עזתים מקומיים שאינם קשורים לחמאס". הללו משׂתכרים הרבה פחות, אבל במונחים עזתיים אלה אנשים שגורלם שפר עליהם. אפשר לנחש מי עומד מאחורי תהליך הבחירה של אותם עזתים בני מזל. זה לא מסובך.
מה שצריך להטריד את ישראל הוא חלקה של דוחה במימון אבטחת הדמה הזו. מי שנכווה בפרשת מזוודות הכסף של קטאר צריך להיות מודאג מהיותה המממן של הגורם שממנו אמור לצמוח הגוף שינהל את עזה אחרי המלחמה
האם חברות האבטחה הללו מסוגלות לעמוד במשימת הבידוק? מומחה האבטחה הישראלי אומר שמדובר באחיזת עיניים. המכוניות אמורות לעבור בדיקה לאיתור כלי נשק וחומר נפץ, אבל מי שראה את המכוניות עמוסות המזרנים והמתפקעות מציוד מבין שאין שום אפשרות לבדוק אותן באמת בתוך דקות. לפי ההסכם רק המכונית נבדקת, האנשים לא. גם אם מדובר באיש חמאס או בכל חשוד אחר, על המאבטחים לאפשר לו להמשיך הלאה.
אז איזו תכלית אמורות עמדות הבידוק האלו לשרת? מעבר למראית עין של בידוק, החברות הפרטיות הללו אמורות להיות הגרעין שממנו יצמח בהמשך הגוף הערבי הבינלאומי שינהל את עזה ביום שאחרי. וכדי להוכיח רצינות נקבע כי עם בואו לאזור של סטיב ויטקוף, שליח הנשיא טראמפ, הוא יצא לביקור יוצא דופן בעזה, בציר נצרים ובציר פילדלפי. פעם קראו להתנהלות כזו "כפרי פוטיומקין", על שם הגנרל הרוסי גרגורי פוטיומקין שהקים כפרי דמה לאורך נהר הדנייפר לרגל ביקורה של יקטרינה הגדולה. במקום כפרי דמה עם חזיתות מזויפות, עזה מייצרת אבטחת פוטיומקין עם סטיב ויטקוף בתפקיד הצארינה. כל זה אמור לסייע לעסקה לעבור בהצלחה מהשלב הראשון לשלב השני, בתקווה שעם הזמן המזויף יהפוך לאמיתי.
מכמני הנרטיב
מעבר לעובדה שמדובר בסוג של זיוף, מה שצריך להטריד את אזרחי ישראל הוא חלקה של קטאר במימון אבטחת הדמה הזו. מי שכבר נכווה בפרשת מזוודות הכסף של קטאר צריך להיות מודאג מהיותה הגורם המוביל במימון הגוף שממנו אמור לצמוח הגוף שינהל את עזה. בקטאר מודעים לביקורת בישראל על חלקם במימון חמאס לאורך שנים, והם החליטו לטפל גם בדעת הקהל הישראלית, בין השאר בריאיון חסר התקדים שראש ממשלת קטאר העניק לערוץ 12. אז נכון, לערוץ ולמראיין ערד ניר מדובר בהישג מהמעלה הראשונה, מסוג הריאיונות שאומרים עליהם שערכם בעצם קיומם, אבל זה לא משנה את התחושה שזה היה ריאיון דרדלה. לא נשאלו שם שאלות קשות, והמילים "האחים המוסלמים" לא נשמעו. וכצפוי, הקטארי חזר על המנטרה שלא הם שיזמו את הזמנת חמאס לדוחה, אלא עשו זאת לבקשת האמריקנים וישראל.
זה נכון, אומרת רונית מרזן, חוקרת חברה ופוליטיקה פלסטינית באוניברסיטת חיפה. ראש ממשלת קטאר צודק. אבל הציפייה הייתה שישגיחו עליהם וימתנו אותם, לא שיהפכו אותם למיליארדרים ויאפשרו להם בחסות מנעמי דוחה להקים את עזה תחתית ואת מפעל הטרור החמאסי.
בכלל, מרזן מציעה להסתכל יותר לעומק על שיטות הפעולה הקטאריות המתוחכמות. כך לדוגמה, השבוע נפתח בדוחה פורום פלסטין השנתי בניצוחו של עזמי בשארה, חבר הכנסת לשעבר שברח מישראל לאחר שנחשד בריגול לטובת חיזבאללה. היום הוא יועצו הקרוב של אמיר קטאר, ובשנה האחרונה היה דמות המפתח שדחפה להעמיד את ישראל לדין בהאג. הפורום היוקרתי הזה, שמארח נציגים מכל העולם, קיבל כותרות ראשיות בתקשורת הקטארית. חוקרים פלסטינים ואחרים הציגו בו את מחקריהם שעסקו בהשלכות "מלחמת השמד הישראלית על הפלסטינים". כל זה במסגרת אקדמית לכאורה הממומנת ישירות על ידי בית המלוכה הקטארי, ואין בה פסיק שלא עולה בקנה אחד עם עמדותיו. "במשך שלושה ימים דיברו שם על ישראל אך ורק בהקשר של קולוניאליזם, רצח עם, פליטוּת, זכות השיבה, אפרטהייד, ההתקפות על מחנות הפליטים וניהול מערכות משפטיות ותקשורתיות נגדה", אומרת מרזן.
"בזמן שקטאר מנהלת עימנו דיאלוג", מטעימה מרזן, "היא מהדהדת את הנרטיב של קולוניאליזם התיישבותי ושל אפרטהייד. נרטיב שנועד לתקוע טריז בין ישראל למדינות ערב והעולם כולו, שלפיו ישראל היא מדינה לא דמוקרטית ןלא מוסרית. עזה מזמנת לקטארים הזדמנות להאשים את ישראל לא רק בגירוש אלא גם ברצח עם. עזמי בשארה מקדם את הטענה שבעזה בוצע רצח עם שיטתי דרך הרס בתי החולים. את הטענה זו שבים ומהדהדים אל־ג'זירה ושורה של משפיעני רשת קטארים. אגב, קטאר חותרת גם נגד המשטרים הערביים, מממנת משפיעי רשת ומקדמת חתרנות לשמה. היא תוקעת טריז בין העמים הערביים לשליטיהם, וקוראת לעמים לצאת לכיכרות ולדרוש מהמנהיגים ביטול הסכמי השלום עם ישראל והפסקת הנורמליזציה".
מהתיאור הזה עולה כי כמו שישראל דורשת לנקות את ספרי הלימוד הפלסטיניים מאנטישמיות ושנאה כלפי ישראל, אפשר לצפות מדוחה, שמתיימרת לשחק את המתווכת ההוגנת, שתמתן את מכונת הרעל הקטארית. כעת, לאחר שסטיב ויטקוף ביקר בעזה, אולי כדאי לחשוף בפניו גם את מכמני הנרטיב מתוצרת דוחה.
