מעולם בתולדותיה של מדינת ישראל לא היה כדבר הזה. בעוד מספר שעות, בשעת אחר צהריים מוקדמת, תתכנס הוועדה לבחירת שופטים בהרכב חלקי ולא במקומה הרגיל, ותבחר נשיא חדש לבית המשפט העליון, שנה ושלושה חודשים לאחר פרישת הנשיאה אסתר חיות.
ישיבת בחירת הנשיא, שנחשבת כמעט תמיד לאירוע חגיגי, תתקיים הפעם בלשכת מנהל בתי המשפט ולא בלשכת שר המשפטים, וישתתפו בה רק שישה מבין תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים. כל השישה צפויים אמנם לתמוך בבחירתו של השופט עמית לנשיא, כך שמילולית גם השופט עמית ייבחר לתפקידו, כנהוג, "פה אחד", אך הנוכחות החלקית בחדר צפויה להיות רועמת וצורמת. חגיגיות בטח לא תהיה בישיבה המצומצמת, שבסיומה ייבחר השופט עמית לנשיא, על "חודי הכידונים" של צווי בג"ץ.
משבר חוקתי לא יהיה כאן. שר המשפטים החליט שלא לנסות למנוע את כינוסה של הוועדה, וזו תתכנס בלעדיו ובלי השרה סטרוק וח"כ קרויזר, שני החברים הנוספים מטעמה של הקואליציה. אבל כינוס הוועדה ובחירתו של השופט עמית לנשיא, הם אחד הניצחונות העגומים שנראו פה בשנים האחרונות.
מעולם לא נבחר במדינת ישראל נשיא בית משפט עליון תחת עננה כבדה כל כך של חוסר לגיטימציה. עמית יוכל אמנם להוסיף לפסקי הדין של את התואר "נשיא בית המשפט העליון", ובתוך מערכת המשפט הוא גם יזכה לכל הסמכויות של נשיא. אך בכל מה שנוגע למה שקורה מחוץ למערכת המשפט הוא יגלה מהר מאוד שחוסר הלגיטימציה משפיע ומחלחל.
היעדרותו של שר המשפטים מישיבת הבחירה עומדת להיות סימן לבאות, ועמית יחוש בכך מיד. למעשה הוא חש בכך כבר היום, כששר המשפטים מחרים אותו ולא משתף אתו פעולה, אך אם הוא קיווה תחילה שלאחר שייבחר יחזור בו שר המשפטים, כעת כבר ברור שהחרם עומד להימשך. שר המשפטים לא מתכוון לשתף פעולה עם השופט עמית, ובעצם עם מערכת המשפט כולה.
השופט עמית עומד לגלות מהר מאוד את מגבלות הכוח, ולהבין שהניצחון שאותו ארגנו לו חבריו בבית המשפט העליון יקנה לו את התואר והלשכה, אבל לא את המעמד ובטח שלא את הלגיטימציה הציבורית. בחברה הישראלית, ובוודאי בחוגי הימין, השופט עמית לעולם לא יצליח לפוגג את העננה השחורה הכבדה שמעל לראשו.
כל ההסברים שבעולם, שאותם הוא ינסה להמשיך ולתת, מדוע ניגודי העניינים שלו הם לא באמת ניגודי עניינים ועבירות הבניה לא באמת עבירות בניה, לא יסייעו לו. בזיכרון הציבורי תיצרב הבחירה לעד ככזו הכרוכה בשלל הפרשיות שנקשרו בשמו של הנשיא המיועד.
אכן, בסביבתו הקרובה של עמית, ובחוגי השמאל-מרכז בכלל, הוא אולי לא יחוש בכך. שם כבר מזמן האמונה ביושרו וניקיון כפיו של נשיא העליון המיועד הפכה ל"עמיתיזם", דוגמטית לא פחות מה"ביביזם" שאותו מתעבים שם כל כך. אבל מחוץ למעגל הזה בחירת עמית לא תפגע רק במוסד נשיא בית המשפט העליון אלא באמון במערכת המשפט כולה.
