קשה לדעת אם נאום הכניסה לנשיאות של טראמפ היה “הטוב אי פעם בהיסטוריה“, כפי שהוא בוודאי סבור, אבל בלי ספק מדובר באירוע פוליטי מהמרשימים בזמננו. הנשיא הנבחר בשנית עמד מול בכירי הפוליטיקה האמריקנית והאומה, וניפץ במשפטים נחרצים וברורים את כל המגדלים ה“נעורים“ שנבנו בימי אובמה וביידן. זה היה טראמפ חדש, לוחמני ונחוש. המסר הפותח והמסיים שלו היה שאחרי תקופות הרס, כעת מתחיל “תור זהב“ בהיסטוריה האמריקנית.
במהלך הנאום הכריז הנשיא על המאבקים שבהם הוא מתכוון לנצח. נחלק אותם ל“חזיתות“. החזית הראשונה: השימוש במשפט ככלי נשק פוליטי “אכזרי, אלים ולא הוגן“. השנייה: שיקום הממשל ו“ממסד מושחת“ שחוללו משבר אמון ציבורי, שאינם מספקים את הסחורה, שנכשלים בביטחון, בבריאות, בחינוך, בניהול משברי חוץ ואפילו בטיפול באסונות. השלישית: הגירה לא חוקית. טראמפ מבטיח לסגור את הגבול עם מקסיקו, לגרש מיליוני מסתננים, ולהכריז על הקרטלים כארגוני טרור.
החזית הרביעית היא תרבותית. טראמפ מבטל את הניסיונות “להנדסה חברתית של מגדר וגזע בכל היבט של החיים הציבוריים והפרטיים“. הממשל יעודד חברה שתהיה “עיוורת צבעים ומבוססת על יכולת“. ועוד בישר הנשיא: “מהיום המדיניות הרשמית של ממשלת ארה“ב היא שיש רק שני מגדרים: זכר ונקבה“. מי שפוטרו מהצבא מפני שסירבו לקבל חיסוני קורונה, יחזרו עם שכר מלא. ומה לגבי האג'נדות הפוליטיות והאידאולוגיות שחדרו לצבא? “זה ייפסק מיד“, כדי שהצבא יוכל “להתמקד במשימתו היחידה: להביס את אויבי ארה“ב“.
החזית החמישית היא המשבר הכלכלי בארה“ב. טראמפ מבטיח “לנצח“ את האינפלציה ולהוריד מחירים. יש כאן חזיתות־משנה, בעיקר “הוצאת יתר“ ממשלתית גדולה ועלייה במחירי האנרגיה. לכן טראמפ מכריז על “משבר אנרגיה לאומי“, ומבטיח “לקדוח, בייבי, לקדוח“ את “הזהב הנוזלי שתחת רגלינו“. חזיתות־משנה נוספות הן הייצור התעשייתי שישוב לארה“ב, מכסים, ומיסוי חברות זרות שסוחרות בארה“ב. ואחרונה, טראמפ יקים רשות ליעילות ממשלתית, שתקצץ ותקצץ.
החזית השישית והאחרונה היא יחסי החוץ. כאן טראמפ מקמץ במילים. הוא סיפר שברצונו להותיר מורשת של “עושה שלום ומאחד“. ההתייחסות היחידה למזרח התיכון היא שמחה על חזרת החטופות. חלק ניכר מהנאום הוקדש לתעלת פנמה, והיו רמזים להתרחבות טריטוריאלית, אבל לא הוזכרו גרינלנד, איראן או רוסיה. טראמפ כן דיבר, לשמחתו של אילון מאסק, על הגעה למאדים.
המשימה שטראמפ מציב לעצמו ברורה ונחרצת: “הבחירה בי היא מנדט להפוך באופן גמור ומוחלט בגידה איומה ואת כל הבגידות הרבות הללו… ולהשיב לאנשים את האמונה, את הונם, את הדמוקרטיה, ואכן, את החירות שלהם. מרגע זה, השקיעה של אמריקה נפסקת“. ועוד הוסיף הנשיא: “לאזרחי אמריקה, 20 בינואר הוא יום השחרור“. “תור זהב“ מתחיל.
במהלך הנאום התקיף, טראמפ בישר לאומה שיחתום על “סדרת צווים נשיאותיים… נתחיל את השיקום המלא של אמריקה והמהפכה של השכל הישר“. אמר – ועשה, בקצב מסחרר, ובמופגן לעיני כול: הוא ביטל מיידית 78 צווים של ביידן; פרש מהסכם פריז בענייני אקלים; עצר גיוסי עובדים לממשלה; חנן כ־1,500 איש שקשורים לאירועי 6 בינואר; הודיע על מכסים לקנדה ומקסיקו; ביטל את מוסדות ה־DEI; הגדיר את הקרטלים כארגוני טרור; ביטל אזרחות מתוקף לידה; הכריז על משבר לאומי בגבול; החזיר את הפקידות לחמישה ימי עבודה במשרד; אסר על הוספת רגולציות; פרש מארגון הבריאות העולמי; הכריז על משבר אנרגיה; ביטל סבסוד למכוניות חשמליות; הכיר במינים זכר ונקבה בלבד; שינה את השם “מפרץ מקסיקו“ ל“מפרץ אמריקה“; ביטל את הסיווג של עשרות “לשעברים“ שפעלו נגדו; הקים את “המחלקה ליעילות ממשלתית“, ועוד.
טראמפ גם חתם מיידית על עשרות מינויים ממשלתיים, שחלקם עוד זקוקים לאישור הסנאט. כמו תמיד יש כמה מינויים מוזרים, אבל בכל הקשור לכלכלה הוא מקים צוות מרשים של אנשי עסקים, יזמים ומנהלי חברות וקרנות מצליחים, שמוותרים על הון רב כדי לקדם את הכלכלה האמריקנית.
ברור שטראמפ ינסה לקדם הסכם שלום בין ישראל לסעודיה. גם כאן יש עוקץ לצד הדבש: ישראל תידרש למחירים בחזית הפלסטינית
כזה למשל הוא שר האוצר סקוט בסנט, שניהל והקים קרנות גידור גדולות. מדובר בדמוקרט לשעבר ושותף לשעבר של ג'ורג' סורוס, וכנראה גם המינוי הבכיר בהיסטוריה האמריקנית של הומוסקסואל מוצהר. בסנט איננו שמרן גדול, אבל בשנים האחרונות הוא תורם לטראמפ ויש להם גישה כלכלית דומה. טראמפ ממנה גם יועצים בכירים למדע וטכנולוגיה, נושא שדי הוזנח בקדנציה הראשונה שלו. אחד מהם הוא עוד בעל הון ואיש עסקים מפורסם, דיוויד סאקס. מצטרפת לאנשי השוק החופשי הללו “המחלקה ליעילות ממשלתית“ עם אילון מאסק, אחד האנשים העשירים בתבל, שמפנה מזמנו כדי לערוך רפורמה בממשל הפדרלי.
טראמפ מכריז באומץ על מבחן היסטורי קשה: להפוך את מגמת גדילת ההוצאות והתרחבות המדינה, שמאפיינת את המדינות המערביות כבר עשרות שנים. במבחן הזה כשלו אפילו מנהיגים כרייגן ותאצ'ר, אבל טראמפ לא נרתע מהאתגר.
השאלה הגדולה שנשארת לוטה בערפל היא מדיניות החוץ של הנשיא. ידוע שהוא דורש להפסיק את המלחמות, כולל בעזה. לגבי רוסיה־אוקראינה, לאחרונה הוא דיבר על הפסקת המלחמה בתוך חצי שנה. המצב בשטח נוטה כעת בבירור לטובת פוטין, ולכן האתגר גדל.
מה עם סין ואיראן? כאן יש לחשוש מכך שטראמפ סלחן מאוד, ורגיש להצלחה וחנופה. אם הסינים והאיראנים יחליטו לשתף איתו פעולה ולתת לו כמה הישגים ומחמאות, סביר מאוד שהוא יתרצה כדי לקטוף את תווית “עושה השלום“ ולמנוע מלחמה. ברור גם שטראמפ ינסה לקדם הסכם שלום בין ישראל לסעודיה, שישלים את הסכמי אברהם. גם כאן, יש עוקץ לצד הדבש: כדי שהסכם כזה יתממש, ישראל תידרש למחירים בחזית הפלסטינית.
על כל פנים, הכיוון של טראמפ בהחלט ברור: שיקום ארה“ב לפני הכול, ולשם כך נדרש שקט עולמי. איך ישראל צריכה להגיב? לטראמפ, כאמור, יש הרבה חזיתות לנהל. לכן לא מומלץ לריב איתו. מוטב יהיה להשתמש בכהונתו, ובשקט היחסי שהוא מבטיח, כדי לשדד מערכות ממשליות אצלנו. ארה“ב, עם הנהגה יוצאת דופן, נותנת כרגע שיעור בנושא. כדאי שנלמד אותו היטב.
