הם מסתובבים בינינו ואין להם מושג. נערים בגיל שבו הכול קורה, הם מדריכים בתנועת הנוער, חוסכים לרישיון, חולמים על קרבי, ואין להם מושג; חיילים משוחררים שצלחו את המלחמה, מתכוננים לפסיכומטרי, מתלבטים בין הודו לדרום אמריקה, קיבלו כבר שיבוץ ליחידת מילואים וגם להם אין מושג; מילואימניקים שסיימו סבב שלישי, מתחילים לראות אופק (חזרו לעצמם? תגדירו "חזרו" ותגדירו "לעצמם"), סבב רביעי נדחה לספטמבר ויש מצב להשחיל סמסטר ב' נורמלי. גם להם אין מושג.
וגם לרנדומליים אין מושג: לצעירה שתשב בעוד שנתיים במושב האחורי בטרמפ, בדיוק ברגע שהיונדאי עם המחבלים תעקוף. אין לה מושג; לשתי הנשים המבוגרות שישבו מאחורי הנהג באוטובוס כשהאש תיפתח מהסמטה, אין להן מושג; למשפחה שתגור ליד הגדר של היישוב, תפרוש לשנת לילה בשבת ותשכח לנעול את הדלת, אין לה מושג; לנער שיעמוד בטרמפיאדה כשהרכב הגנוב עם הלוחיות הצהובות ידהר לכיוונו, אין לו שמץ של מושג.
אין להם מושג אבל יש להם חיים. יש להם פנים, שמות, רגשות, חלומות. הם מוקפים בהורים, ילדים, בני זוג, אחיות, אחים, ולכולם אין מושג. אילו היה להם מושג הם היו זועקים בקול. אבל אין להם קול, כי אין להם מושג. הם חיים בינינו, במעגלים קרובים, סיכוי גבוה שאנחנו מכירים מי מהם, מאלה שאין להם מושג. ומאחר שאין להם מושג, הם לא מתמחרים את עצמם, והדם שלהם הוא הזול ביותר בכל משא ומתן שמתנהל היום.
לנתניהו יש מספיק נתונים כדי להעריך כמה קורבנות תגבה העסקה. הוא יודע מה יהיה הלקח של ציר הרשע מהאירוע: כל מאמץ שווה כדי לחטוף ישראלים
הביוגרפיה של נתניהו הייתה אמורה ללמד אותו שעסקה עם השטן היא משוואה סטטיסטית מתחום המדעים המדויקים. כאחראי לעסקת שליט, יש לו מספיק נתונים כדי להעריך מתמטית כמה קורבנות תגבה העסקה החדשה; כמה רצחנית תהיה הריבית על האשראי שהוא נוטל בהווה. נתניהו יודע מה יהיה הלקח המרכזי של ציר הרשע מהאירוע: כל מאמץ שווה כדי לחטוף עוד ישראלים.
צריך להודות ביושר, משהו לא עובד לישראל בחודשים האחרונים ברצועה. אין התקדמות, חיילים נהרגים במספרים איומים, והטרגדיה של החטופים שורפת את הלב. אבל הכלל הראשון והיסודי באסטרטגיה הוא שלא פותרים בעיה אחת על ידי יצירת בעיה גדולה יותר; בטח שלא על חשבון אלה שאין להם מושג.
