פחות מיממה אחרי פרסום מתווה הפשרה של יזהר שי ודדי שמחי, שני אבות שכולים שהחליטו לפעול למניעת משבר חוקתי וקרע בלתי ניתן לאיחוי בחברה הישראלית – מוקדם להעריך אם בכוחו למנוע את המשבר. המתווה עצמו נראה בעל פוטנציאל, אולם כדי שהוא יוכל להצליח נדרשות מנות גדושות של רצון טוב, בעיקר מצד הנשיא המיועד של בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, וחבריו למחנה האקטיביסטי.
האם עמית ושאר מובילי האקטיביזם השמאלי בבית המשפט העליון ידעו להתעלות לגודל השעה, או שמא יכשילו גם את המתווה החדש? אם נשפוט על פי ניסיון העבר, הסיכוי לא גבוה. שופטי העליון הצליחו עד לאחרונה לסכל כל מתווה פשרה שהוצע. עדיין אפשר לקוות שהפוטנציאל החיובי שטמון בהצעה הנוכחית להרגעת הרוחות ולהפגת המתיחות ידבר גם לליבם, דווקא משום שאינו נוגע בעניין ספציפי, אלא מבקש להביא להסדרה רחבה של הסוגיות הקורעות את החברה הישראלית.
המתווה שהונח אתמול על השולחן, בתמיכתם של שר המשפטים יריב לוין ושר החוץ גדעון סער, עומד למעשה על שתי "רגליים". ברגלו הראשונה הוא מבקש לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים ולאזן את מנגנון הבחירה, אך לא דרך מתן אפשרות לקואליציה לבחור שופטים כחפצה.
לפי ההצעה, מבנה הוועדה יישאר דומה מאוד: שלושה שופטי בית המשפט העליון, שני עורכי דין, שני שרים ושני חברי כנסת, כאשר לראשונה יעוגן בחוק הנוהג שלפיו אחד מהם יהיה מהקואליציה ומשנהו מהאופוזיציה. אלא שבניגוד למצב כיום, לא המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין תבחר את שני עורכי הדין החברים בוועדה, אלא חברי הכנסת – אחד בידי הקואליציה והשני בידי האופוזיציה. המינויים ייעשו רק בהסכמה חוצת מחנות. יידרש רוב של חמישה לבחירה בכלל הערכאות. בערכאות הנמוכות, הרוב יהיה חייב לכלול לפחות חבר קואליציה אחד, חבר אופוזיציה אחד ושופט אחד.
דווקא בנוגע לבית המשפט העליון לא יוכלו נציגי בית המשפט בוועדה להטיל וטו. מינוי שופט לעליון ידרוש תמיכת לפחות חבר קואליציה אחד וחבר אופוזיציה אחד. התוצאה תהיה שלשם בחירת שופטים לעליון תידרש תמיד הסכמה בין אגפי המערכת הפוליטית. כדי למנוע שיתוק בהיעדר הסכמות, במקרה שיש בו שני תקנים פנויים וחלפה שנה ללא מינוי, יופעל הסדר שיכריח את הצדדים להגיע להסכמות.
הרגל השנייה של המתווה מבקשת לעגן לראשונה עקרונות לחקיקת חוק יסוד החקיקה, כך שמצד אחד יעוגן מעמד חוקי היסוד, ומנגד יימנע שימוש לרעה בכותרת "חוק יסוד". בין השאר ייקבע שחוקי יסוד יעסקו בנושאים מוגדרים בלבד: זהות המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי ואופייה הדמוקרטי, זכויות האדם וסדרי המשטר. הליכי החקיקה של חוק יסוד, תיקונו או ביטולו יהיו שונים מחקיקת חוק רגיל, ויבטיחו שלא יתאפשר לחוקק חוק יסוד במחטף או בשל דרישות קואליציוניות. לא תהיה ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, למעט חוקי יסוד הפוגעים בשוויון בבחירות, שיוכלו להיפסל ברוב של שלושה רבעים משופטי בית המשפט. ביקורת שיפוטית על חקיקה רגילה תיעשה רק בידי בית המשפט העליון, והרוב הדרוש לפסילה יהיה לפחות מחצית מכלל השופטים.
המתווה רחוק מלרצות את הימין, ודומה שגם בשמאל חשדניים כלפיו. מהימין הוא דורש להיפרד סופית מהחלום של רפורמה רדיקלית שתשנה את פני מערכת המשפט, ומהשמאל הוא דורש לוותר על חלקים מהכוח העצום שהמערכת המשפטית הקנתה לעצמה. ראש האופוזיציה יאיר לפיד לא שלל את המתווה על הסף, אך סירב גם להודיע שהוא תומך בו. "נענה ליריב לוין מיד אחרי שיקיים את צו בית המשפט וימנה נשיא לבית המשפט העליון עד 16 בינואר", הודיע אתמול, ונתן מקום לאפשרות להגיע להסכמה בנושא. האם גם בבית המשפט העליון יצליחו להתעלות לגודל השעה?
