אני לא יודע אם אתם זוכרים, אתם בטח לא זוכרים, אבל לפני שנתיים בערך התלבטתי כאן, על דפי העיתון הזה, איפה כדאי לי לגור, בתל אביב או בירושלים, חחחחח. במבט לאחור זה היה טור קצת מוזר, אבל זו הייתה תקופה כזאת סוערת בחיים שלנו, חיה בדיוק עלתה לכיתה א', ובעלי הבית שלנו בתל אביב בדיוק בישרו לנו שהבניין שבו אנחנו גרים נכנס לתהליך של פינוי בינוי. ופתאום היינו צריכים לבחור. אם לחזור לירושלים המושלמת והיפהפייה, שבה גרנו בצעירותנו, או להישאר בתל אביב, שהיא עיר נפלאה מאוד לדעתי. וזו גם העיר שבה אנחנו עובדים.
אגב, אם כבר מדברים, אז אחרי שהטור הזה התפרסם, קיבלתי מאות! הודעות מאנשים יקרים שהזמינו אותי לעבור לגור במקום שבו הם גרים! אנשים מלוד הזמינו אותי לעבור ללוד המושלמת, ואנשים מיישובי הערבה הזמינו אותי לערבה המושלמת, ואנשים מיפו הזמינו אותי ליפו המושלמת, ואנשים מגוש עציון הזמינו אותי לגוש עציון המושלם, ואנשים מרמת הגולן הזמינו אותי ליישובים המושלמים שלהם, חחחחח ופתאום דמיינתי את עצמי גר עם שיזינג והילדים במלא מקומות נפלאים כאלה. וגם, אני זוכר שחשבתי לעצמי, שיש מלא אנשים שאוהבים לגור איפה שהם גרים. ושיש בארץ הזו הרבה מקומות נפלאים לגור בהם. ובעיקר חשבתי לעצמי והרגשתי לעצמי שאני עדיין לא מצאתי את המקום הזה, להתגאות בו, ולשמוח בו, ולהזמין אליו אנשים. עדיין לא הגעתי אל המנוחה והנחלה. לא מצאתי את המקום שלי בעולם. כל זה היה לפני שנתיים בערך כאמור.
בסופו של דבר בחרנו להישאר בתל אביב הנהדרת, התלבטנו באיזו שכונה להשתקע, ומהר מאוד החלטנו לעבור לשכונת יד אליהו. זו שכונה גדולה מאוד, וזולה יחסית, והיא מלאה באנשים מתוקים, ויש כאן מלא משפחות ומלא ילדים מתוקים ומלא הורים עייפים כמונו, ויש כאן מתנ"ס מתוק, ומלא גינות משחקים, וגינה קהילתית כזאת, ומגרשי כדורסל, ומלא מכולות שכונתיות כאלה של פעם, ויש כאן בית קפה מושלם מתוק ולמנהלת שלו קוראים שרה והיא בן אדם מושלם בעולם, ובאופן כללי האנשים שרואים כאן ברחוב מעניינים ומגוונים, דתיים וחילונים, קיצר זאת השכונה הכי ירושלמית בתל אביב, חחחח והדירה שמצאנו, ממש מזכירה לי את ירושלים! אנחנו גרים בבניין רכבת ישן כזה, עם חצר גדולה מתחתיו, והילדים של הבניין משחקים שם כדורגל, ובונים מחנה, וקוטפים חמציצים, יש בירושלים ברחוב רבי מאיר מלא בניינים כאלה מתוקים, וגם הבניין שלנו כזה, ירושלמי־תל־אביבי מתוק. והחיים שלנו כאן מתוקים מאוד. בניכוי המלחמה האיומה, והחרדות והחדשות והאזעקות האיומות שעדיין מקפיצות את הילדים שלי מהמיטה, בניכוי המלחמה החיים שלנו כאן מתוקים.
ובשבוע שעבר, בחלק השני של חנוכה, הייתה כאן בשכונה מין פעילות של גמד ענק שכונתי. משהו נפלא מאוד, שכמה נשים אדירות ארגנו באמצעות קבוצת הפייסבוק השכונתית. החוקים פשוטים ונפלאים, כל משפחה שמשתתפת במשחק, מכינה הפתעות ופינוקים למשפחה אחת. ומקבלת הפתעות ממשפחה אחרת. וכמובן! שנרשמתי למשחק. ומשפחת הענקים שלנו גרו ממש קרוב אלינו, ובמשך ארבעה ימים נפלאים הכנו להם כל מיני הפתעות, והתגנבנו לבניין שלהם, עלינו במעלית, והנחנו להם את המשלוח ליד הדלת, ודפקנו על הדלת וברחנו, חחחחחח, יש דבר חמוד יותר בעולם, התשובה היא לא, אל תענו לי בכלל! ביום הראשון הבאנו לענקים שלנו משחק כזה של "חבילה עוברת" משפחתית ומרק כתום טעים, וביום השני הבאנו להם מין פאזל כזה שווה, והכנו להם לביבות, וציזיקי מושלם, וביום השלישי הבאנו לענקים שלנו פנקייק! עם פירות יער ובננות ותותים משהו מטורף! וביום האחרון הבאנו להם גרביים וגלידה ועוגת שוקולד. היינו גמדים מושלמים לדעתי. וגם הגמדים שלנו היו מושלמים! הם הביאו לנו כל מיני מתנות חמודות, וחטיפים, ועוגות, ומשחקים שווים כאלה, חיה ונח שיחקו כל השבוע עם המשחקים שלהם. וככה עברו עלינו ארבעה ימים מתוקים ויפים. מדי פעם היינו שומעים דפיקות בדלת, וריצות בחדר המדרגות, ואז היינו מוצאים את החבילות המושקעות מהענקים שלנו. ומדי פעם היינו הולכים להניח את החבילה לענקים שלנו.
ולא רק אנחנו התרגשנו ככה. כל שכונת יד אליהו היפה והמתוקה השתתפה במשחק הזה. מאות אנשים, מאות ילדים! התגנבו לבתים של אנשים אחרים, שהם לא מכירים, והניחו הפתעות ליד הדלת, ודפקו על הדלת וברחו משם. תדמיינו לכם רגע את הדבר הזה. תדמיינו את החסד הטוב הזה מקפצץ ומתקפצץ לו בין בית לבית. תדמיינו לכם שכונה של זרים גמורים הופכת לשכונה של נדיבות ואהבה ללא תנאי. אני רק חושב על זה והלב שלי מתחמם. ומפה לשם, בזכות משחק גמד ענק שכונתי, בזכות החסד והאהבה והנדיבות, מפה לשם בלי ששמתי לב בכלל, פתאום הרגשתי שהמעגל ההוא, שפתחתי לפני שנתיים, פתאום הרגשתי שהוא נסגר. שיש לי מקום בעולם. שיש לי בית. עיר, שכונה, רחוב, בניין. באתי אל המנוחה והנחלה. יש לי בית. יש לי מקום בעולם. בתוך המלחמה. בין האזעקות, מתחת לכל החרדות, ולכל דיווחי החדשות, מצאתי את המקום שלי בעולם.
