יזם חרדי בבני ברק אמר לי פעם: ״אתה רואה את גידול הדירות בבני־ברק? זה נס פך השמן. אין הסבר הגיוני לזה שהם מצליחים לפרנס את המשפחות ולהמשיך לקנות דירות״. כששאלתי אותו מאיפה הגיע השמן לאותו הנס, אמר לי: ״גם זה נס״.
ובכן, בחודשים האחרונים, כשמתפרסמים מאמרים על ״מרכיב הנס במשקי בית חרדיים", ועם הגשת התקציב שתורם להמשך קיומו של הנס, ראיתי לנכון להתייחס למצוות פרסום הנס ולמקורותיה האמיתיים.
ידועים דברי התלמוד הבבלי על נס פך השמן, אולם במקורות ארצישראליים לא הוזכר הנס הזה. במקום זאת התייחסו אותם מקורות לנס הניצחון במלחמה. גם בנוסח "על הניסים" הוקדשה התפילה לנס הניצחון במלחמה, ורק ברמז נזכר נס פך השמן: "והדליקו נרות בחצרות קודשך". בהלכה נקבע שאדם לא נדרש להוציא יותר מחמישית הונו למצוות כמו סוכה או ארבעת המינים, אך נדרש לעשות הכול כדי לקנות נר חנוכה, ואפילו ימכור כסותו: "צריך ליזהר מאוד בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו, ולוקח שמן להדליק" (שולחן ערוך, אורח חיים תרע"א, א'). למה? "משום פרסומי ניסא".
אותה הלכה מופיעה גם בנוגע לשתיית ארבע כוסות בליל הסדר: "אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ימכור מלבושו או ילווה או ישכיר עצמו בשביל יין לארבע כוסות" (שם, תע"ב, י"ג). גם כאן ההוצאה החריגה נדרשת משום פרסומי ניסא. במקביל התלמוד הבבלי במסכת מגילה (ג' עמוד א') קובע שמבטלין עבודה במקדש ותלמוד תורה למקרא מגילה משום פרסומי ניסא.
הרמב"ם בפתח הלכות מגילה הרחיב שהערך החינוכי של פרסומי ניסא גובר על כל המצוות כמעט: "הכול חייבים בקריאתה: אנשים, נשים, גרים ועבדים משוחררים, ומחנכים את הקטנים לקרותה. ואפילו כוהנים… מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה; קל וחומר לשאר מצוות של תורה, שכולן נדחין מפני מקרא מגילה" (משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה א', א').
המכנה המשותף של שלוש מצוות "פרסומי ניסא" הללו מעיד שמדובר בפרסום נס הניצחון הצבאי של עם ישראל על האויבים שקמים עליו – מצרים בפסח, עמלק בפורים והניצחון הצבאי על היוונים בחנוכה. אך המונח "פרסומי ניסא" לא נועד לזיכרון של סיפור היסטורי. אין פירושו הנצחה של רגעי המאבק וההצלה של העם היהודי.
חכמינו הציבו בפנינו מסר עמוק של גבורה וניצחון שאנו מחויבים לממש גם היום ומחר. מעשה פרסומי ניסא, החורג מעצם קיום המצוות, מעיד שהסיפור מתמשך. בכל פעם שאנו מדליקים נר, שותים ארבע כוסות או קוראים מגילה, אנו לא רק מזכירים את העבר אלא מחדשים את הברית בין עם ישראל לא־לוהיו, וכן את הברית בינינו להגן על עמנו וערי א־לוהינו. לכן חכמים ראו לנכון להדהד עד ימינו אנו, ואפילו להעלות על נס, את הקיום של עם ישראל בעולם גם בהווה, באמצעות שבירת התבניות המסורתיות והכללים הרגילים.
החריג היחיד שמקרא מגילה לא דוחה הוא "מת מצווה": הבאת אדם מישראל לקבורה. מדוע? להבנתי, פרסומי ניסא מבטא את כבודו של עם ישראל נושאי שם השם בעולם. כך גם אמר הרב משה שיק: "והנה הטעם דפרסום נס הוא לפרסם כבוד השם יתברך שמו, וגם להראות חשיבות ישראל" (שו"ת מהר"ם שיק, אורח חיים סימן של"א). משום שהבאת אדם מישראל לקבורה ראויה מבטאת את כבוד ישראל, זאת המצווה היחידה שקודמת לקיום פרסומי ניסא במקרא מגילה.
אם כן, ההלכות הנוגעות לפרסומי ניסא חושפות בפנינו את סולם הערכים היהודי לפי תפיסת עולמם של חז״ל: מלחמה באויבים הקמים עלינו בכל דור ודור, והשאיפה הקיומית לגבור עליהם למען המשך הופעתו של עם ישראל בעולם, עומדים בראש סולם הערכים – מעל לסדר החיים הכלכלי שמגביל את ההוצאה על שאר המצוות, מעל לעבודת הקורבנות, ואפילו מעל לימוד התורה.
פרסומי ניסא אינו רק סיפור היסטורי יבש, אלא נרטיב חי של עמידה מול אתגרים והתגברות. כשאנו מדברים על פרסום הנס, אנו למעשה מדברים על האתוס המכונן של עם ישראל – אופטימיות, ערבות הדדית וניצחון הרוח. יציאת מצרים מעבדות לחירות נועדה לחזרה לארץ ישראל שנממש בה את חירותנו וערכינו. ההצלה מגזירות המן הביאה לחיבור מחדש של החברה הישראלית.
מרד החשמונאים בחנוכה נועד להשבת העצמאות והריבונות הישראלית ולטיהור בית המקדש – המרכז הרוחני של ישראל. כלומר, גם אם המטרה היא לאומית, ערכית או רוחנית, היא נשענת על מהלכים במציאות שהיעדים והשאיפות שלנו לא יושגו בלעדיהם. לכן פרסומי ניסא – דהיינו, יציאה לקרב וניצחון בו – קודמים ללימוד תורה ולכל מצווה אחרת.
גם בימינו מצווה עלינו להראות את כוחו וגבורתו של עם ישראל. צה"ל עושה זאת היטב. השירות בצה"ל, בסדיר ובמילואים עומד בראש סולם הערכים היהודי. המאבק על קיומו של עם ישראל, עם השם, ועל המשך עצמאותו, הוא הבסיס לכול – והוא יקר וחשוב מכול.
