ההתפתחויות האחרונות בסוריה משמשות מקרה בוחן מרתק להשפעות המורכבות שבין כלכלה, פוליטיקה וביטחון. כלכלה חזקה מעניקה למדינות גם עוצמה צבאית ובינלאומית, ואילו מדינה עם כלכלה חלשה ומתפוררת מזמינה אויבים לבחון את חסינותה. 13 שנים נמשכה מלחמת האזרחים בסוריה, כאשר בשנים האחרונות יחסי הכוחות בין הצדדים נותרו יציבים למדי. ואולם, תוך שבועות ספורים הכול קרס. משטר אסד, שהיו שחשבו שכבר לא ייפול לעולם, התפורר באחת. לתהליך הזה יש קשר הדוק לכלכלה המקומית, והוא יוצר גם הזדמנויות משמעותיות לישראל.
אחד ההיבטים המרתקים שנלמדים בדיעבד בנוגע ליחסי הכוחות בין האזור שבשליטת המורדים לאזור שבשליטת אסד, הוא ההיבט הכלכלי. אזור אידליב שבשליטת המורדים הציג בשנים האחרונות פיתוח כלכלי מואץ, לעומת נסיגה כלכלית באזורים שבשליטת אסד. על כך העידו תצלומי לוויין שהשוו את תאורת הלילה בשני האזורים. עוצמת האור בלילות כפי שהיא משתקפת מן החלל, היא מאפיין מוכר שמאפשר לזהות מדינות מפותחות ומשגשגות כלכלית. מהזווית הזו ניתן לראות למשל הבדל מובהק בין דרום קוריאה לצפון קוריאה, או בין מזרח ברלין למערב ברלין בתקופת המלחמה הקרה. תאורת לילה אינטנסיבית מצביעה על פעילות תעשייתית ומסחרית רחבה, על תשתיות מפותחות ואזורים עירוניים גדולים יותר. תצלומי לוויין מן השנים האחרונות הראו שכמות האור באזורים שבשליטת המורדים עלתה פי 10, בעוד שבשטחים שבשליטת אסד היא ירדה דרמטית.
כלכלת משטר אסד אכן הלכה והידרדרה בשנים האחרונות, בעקבות מלחמת האזרחים הממושכת. מלכתחילה כלכלת סוריה לא הייתה חזקה. היתרונות הבולטים שלה הם תעשיות נפט וגז, שההפקה שלהם ירדה מאוד בזמן המלחמה. למעשה, ענף הייצוא המוצלח ביותר של אסד בשנים האחרונות היה תעשיית הסמים, ובעיקר הקפטגון. לעומת זאת, באזורים שהיו בשליטת המורדים נראתה צמיחה כלכלית יחסית. באידליב הם ניהלו ממשלה מקומית שגבתה מיסים וסיפקה שירותים אזרחיים. ככלל ניהול פרגמטי מאוד של הכלכלה המקומית שאפשר את פיתוחה. לא מדובר במונחים של מדינה מפותחת או אפילו קרוב לכך, אבל נראה שתחת אל־ג'ולאני היו יותר אפשרויות כלכליות, המשטר אִפשר מסחר והגן במידה מסוימת על זכויות קניין, כך שממצב ירוד במיוחד התפתחה שם כלכלה מקומית. הצמיחה היחסית הזאת יצרה אפקט סוציולוגי: הכלכלה המשופרת של המורדים הגדילה את הרצון שלהם לנצח, בעוד הכלכלה המתרסקת אצל אסד הפחיתה את רצונם של תומכי המשטר להילחם כדי להגן עליו. זהו אחד ההסברים האפשריים לקריסה המהירה של משטר אסד, שבניגוד לתחזיות הראשוניות הצליח להתמיד שנים רבות כל כך.
כעת כולם מנסים להבין מה רוצה אל־ג'ולאני, המנהיג הסורי החדש. עברו הג'יהאדיסטי מצדיק את החשדות כלפיו, ומוטב לא להרפות מהם. אבל ההתבטאויות האחרונות שלו, ופנייתו המסוימת אל המערב, מעידות שהוא רוצה למשול במדינה מתפקדת הנהנית מפיתוח כלכלי. גם הרקורד שלו בשיפור הכלכלי היחסי בשטחי אידליב מעיד על כך – גם אם תפקידו הסתכם בלהישען לאחור ולא להפריע לצמיחתן של יוזמות כלכליות מקומיות. השבוע הוא צוטט כאומר שהמהפכה הסורית ניצחה, אך אסור לסורים להישאר במנטליות המהפכה ועליהם לעבור למנטליות של מדינה, כולל חוק ומוסדות מדינתיים.
אחד הנושאים הראשונים שאל־ג'ולאני יצטרך לטפל בהם, הוא המחסור החמור במים במדינה. זה לא מאבק זוהר ועטור תהילה, זה לא ג'יהאד דתי נחוש, זו גם לא סוגיה ביטחונית או בינלאומית – אבל זה כנראה הנושא שמטריד ביותר את תושבי סוריה. על פי דו"ח של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מדובר במחסור חריף שמייצר משבר הומניטרי נרחב. משבר המים הוא כנראה אחד הגורמים שהביאו לפרוץ המחאות בסוריה ב־2011.
הגורם העיקרי למחסור הוא התייבשות נהר הפרת, מקור המים העיקרי של המדינה. זה קרה גם בגלל השליטה של טורקיה במקורות הנהר והסכרים שהיא בנתה עליו, המאפשרים לה לשלוט על זרם המים לסוריה ולמעשה לייבש אותו. בנוסף, בשנים האחרונות פקדה את סוריה בצורת קשה, והיא מצמצמת עוד יותר את מלאי המים. וכמובן, המלחמה עצמה גרמה להרס אדיר של כמחצית מתשתיות המים במדינה. כל אלה הביאו לירידה של 40% בכמות המים הנקיים לשתייה, לירידה דרמטית בייצור החיטה המקומי ולהחרפת הרעב, להתפשטות מחלות ולמחסור באנרגיה. הסכרים על נהר הפרת מספקים כ־70 אחוזים מהחשמל בסוריה, אך בשנים האחרונות היכולת להפיק ממנו חשמל ירדה דרמטית בעקבות התייבשות הנהר. המחסור במים מאלץ את האוכלוסייה המקומית לחפור בארות ולמכור מים, חלקם מנהרות מזוהמים, והדבר מביא להתפרצות מחלות כמו כולרה.
כאן טמונה גם ההזדמנות הישראלית. המחסור הסורי במים עשוי לשמש מפתח מרכזי לשמירה על הביטחון בגבולות ישראל ולהישגים אחרים. כשאצלנו חושבים על הייטק וסייבר, המשטר החדש בסוריה מודאג מנושאים הרבה יותר בסיסיים: מים, חשמל, תשתיות. סוריה זקוקה למים בדחיפות, וישראל היא מעצמת מים עולמית. ישראל נדרשה להתמודד עם מחסור במים משחר היוולדה, כאשר חלק ניכר משטחה הוא אזור מדברי, והיא פיתחה שלל טכנולוגיות ייחודיות להפקת מים בדרכים שונות. יכולת ההתפלה של ישראל היא אדירה, וניהול משק המים המקומי יעיל במיוחד.
איל השקס, חוקר כלכלה בינלאומית והמזרח התיכון, כתב בחשבון ה־X שלו ביחס לסוריה: "משבר המים משפיע על כל המדינה. בערים רבות מים בקושי או בכלל לא זורמים בברזים, וצריך אספקה של מכלים/עוקבים כדי לשרוד… אם ג׳ולאני לא מכיר את בעיית המים הסורית, הוא יגלה בקרוב. והוא כנראה מכיר, הוא לא חדש בסוריה. מחסור במים יגביר את התסיסה מטעם גורמים מקומיים ויאיים על שלטונו. מחסור במים פוגע במגזר החקלאות ומעלה מחירי מזון".
איש לא יודע לומר כעת מה יעשה אל־ג'ולאני וכיצד יתפתחו האירועים בסוריה. כל עוד משטר העיצומים האמריקני שריר וקיים, השליט החדש בדמשק יתקשה לקבל סיוע ממדינות אחרות, וכל עוד המצב במדינה לא יציב, קשה להאמין שהשקעות זרות ינהרו אל סוריה. ישראל יכולה להציע טכנולוגיות מתקדמות בתחום המים, בכל מיני דרכים ישירות או עקיפות, תוך שהיא מציבה דרישות מסוימות לצד הסיוע. בעולם היחסים הבינלאומיים, יתרונות מהסוג הזה משמשים מדינות כדי להקרין את עוצמתן לא רק באמצעות כוח צבאי.
המנעד של מה שישראל יכולה לקבל בתמורה הוא רחב מאוד. בקצה העליון שלו עשויה להיות אפילו נורמליזציה מסוימת עם סוריה (אם כי מוקדם עדיין לחלום על ניגוב חומוס בדמשק), אבל גם נושאים כמו שמירה על רצועת ביטחון מפורזת בין המדינות, מניעת העברות נשק מאיראן לחיזבאללה דרך סוריה, הבנות ביטחוניות מסוגים שונים, ואפילו בקשה ישראלית לשמור על המיעוט הכורדי. היכולות הישראליות בתחום המים עשויות להיות הגשר שדרכו תקדם ישראל את האינטרסים שלה מול הישות החדשה שלגבולה.
