נשיא ארה"ב לשעבר, תיאודור רוזוולט, ידוע באמירה: "דבר ברכות ושא מקל גדול; אתה תגיע רחוק". הנשיאות של ברק אובמה וג'ו ביידן תיזכר באפוריזם שונה בתכלית: "דבר בלחישות מתנצלות והחזר את מקלותיך; אתה תיסוג אחורה".
אלו שתי גישות שונות מאוד לדיפלומטיה ולמציאות של עניינים בינלאומיים. זה מסביר מדוע גם אובמה וגם ביידן היו בין מנהיגי מדיניות החוץ הכי פחות טובים שידעה ארצות הברית אי פעם.
דוגמה טובה היא הדרך שבה טיפלו במלחמות ישראל עם חמאס. בשנת 2014, הנשיא אובמה לחץ על ישראל להפעיל "איפוק" ולחפש "הפסקות אש". בכך הותיר את חמאס בשליטה בעזה. ישראל רצתה להיפטר מבריוני הטרור באזור, להחרים את נשקם ולהשמיד את מנהרותיהם. אבל אובמה פשוט לא היה מוכן לתת לאזרחי ישראל את השקט הנפשי ושלא יחששו עוד ממחבלים ששולטים ברצועה שממש מעבר לגבול.
עשור לאחר מכן, סגן הנשיא של אובמה, ג'ו ביידן, הוא הנשיא. במהלך העשור שחלף, מלאי הנשק של חמאס גדל ומנהרותיו התרחבו והעמיקו. ב-7 באוקטובר 1,200 ישראלים נטבחו, ראשים של תינוקות נערפו, אונס קבוצתי התבצע בנערות ויותר מ-250 גברים ונשים, זקנים וילדים נחטפו לעזה – חלקם אזרחים אמריקנים.
כמעט מיד, כשישראל החלה להגיב, ביידן לא יכול היה להתאפק מלהטיף לה ל"אי-הסלמה" ולחיפוש "פתרונות דיפלומטיים". הוא עיכב ניצחון ישראלי, איים במניעת נשק, התייחס להתקפות הנגד של ישראל כ"יותר מדי" ויעץ לראש הממשלה בנימין נתניהו פשוט "לקחת את הניצחון" (כלומר לעצור את המלחמה) במקום להרתיע את איראן מלממן את זרועות התמנון שלה. שחרור החטופים – אפילו אלה האמריקנים – היה בעדיפות נמוכה עבור ביידן. לחנון את בנו המכור לסמים, שהתחמק ממס… ובכן, זה היה כמובן אקט חיוני של סמכות נשיאותית.
השריף חוזר לעיר
עכשיו מגיע דונלד טראמפ, הידוע לשמצה בכך שהוא מדבר בקול רם ובגסות, וללא כל חשש לשאת מקל גדול. כנשיא הנבחר הממתין לכניסתו לתפקיד, אין לו עדיין סמכות. עם זאת, זה מעולם לא מנע ממנו לדבר בגסות. במיוחד עכשיו, כשהוא רוצה שהחברים והאויבים של ארצות הברית ישימו לב לכך ששריף חדש נמצא בעיר. השריף הזקן היה קשוח לגבי אכיפת החוק והפגנת השריר האמריקני. טראמפ הזהיר את חמאס ברשתות החברתיות:
"כולם מדברים על החטופים שמוחזקים בצורה כל כך אלימה, לא אנושית, ובניגוד לרצון העולם כולו, במזרח התיכון – אבל הכל דיבורים, וללא מעשים! בבקשה תנו לאמת הזו להראות שאם החטופים לא ישוחררו לפני ה-20 בינואר 2025, התאריך שבו אני נכנס בגאווה לתפקיד נשיא ארצות הברית, ייפתחו שערי הגיהנום במזרח התיכון, עבור האחראים שביצעו את הזוועות הללו נגד האנושות. האחראים ייפגעו יותר מכפי שמישהו נפגע בהיסטוריה הארוכה של ארצות הברית של אמריקה. שחררו את החטופים עכשיו!".
וואו. אובמה בדיוק עשה במכנסיים. תארו לעצמכם מה האסלאמיסטים חושבים.
זהו מעשה בשני נשיאים וסיפור על שתי נשיאויות – אחת למרבה המזל כמעט הסתיימה, והשנייה עומדת להתחיל. ובדיוק בזמן. שושלת אסד בסוריה הסתיימה זה עתה, ואסלאמיסטים סונים עתידים לתרום לאי יציבות אזורית גדולה עוד יותר. איראן איבדה עוד אבן דומינו במשחק הקופסה שלה, והדרך שלה ללבנון כעת בלתי עבירה.
חיזבאללה וחמאס קרועים, הודות לכך שישראל הורידה את הכפפות בזמן שהנשיא ביידן הסתפק בפרישה מוקדמת (שזה לא כל כך שונה מהיום החזק ביותר שלו בתפקיד). מערכת ההגנה האווירית של איראן פורקה, שוב, הודות לישראל. אוקראינה מנסה להחזיק מעמד במלחמתה עם רוסיה.
יד קשה על ההגה
אירופה מסתבכת בנדנדה לוהטת בין האגף הימני והשמאלי הקיצוני שלה. והאנטישמיות האסלאמית השתלטה לחלוטין על מה שפעם הייתה "הכלה" אירופית, דבר המתבטא במיליוני מוסלמים שדוחים את העקרונות של דמוקרטיה ליברלית ופלורליזם דתי, ומפחידים מנהיגים מתכווצים שחוששים לפגוע במיליוני מצביעים פוטנציאליים. ומי יודע כמה מחבלים נמצאים בין מיליוני המהגרים הבלתי חוקיים שפלשו לארצות הברית בתקופה זו של אי-אכיפת ההגירה? תאים טרור רדומים ברחבי ארצות הברית עלולים לחכות לרגע הנכון כדי לחשוף את עצמם.
תודה לאל שמישהו עם יד קשה עומד לקחת את ההגה בבית הלבן. זו תהיה הסתגלות מחודשת עבור רוב האמריקנים, שהתרגלו למגע הרך בהרבה של מתחרה קל-משקל בהרבה. אובמה החל את הנשיאות שלו בנאום בקהיר והתנצל בפני המוסלמים על כל מה שאמריקה עשתה. לאחר מכן הוא המשיך להוכיח את אהדת האייתוללות שלו על ידי משא ומתן על הסכם גרעין אסוני שרק חיזק את איראן וגרם לה לראות בארה"ב אידיוטית שימושית.
בינתיים, הנשיא ביידן הכיל את האנטישמים בקמפוסים שהכחישו שאפילו היה טבח ב-7 באוקטובר, ואז טען כי ישראלים הם שערפו את ראשיהם של ילדיהם ואנסו את אחיותיהם, ושכל זה מגיע לישראל "בכל האמצעים שיידרשו". מנהיגות נשיאותית אמיתית הייתה שוללת מהמוסדות הללו מימון פדרלי באופן מיידי.
במקום זאת, כל הבלבול המוסרי הזה והדמנציה הגיאופוליטית התאפשרו על ידי ממשל שפחד לפגוע בבוחרים בדירבורן, מישיגן, שבסופו של דבר לא הצביעו עבור ביידן בכל מקרה. "ג'נוסייד ג'ו" התגלה כ"שיקול דעת רע ג'ו". במקום להתגרות בישראל, הנשיא האמריקני היה צריך להסביר לחמאס שאם לא יוחזרו החטופים והוא ייכנע, הוא לא יזכה לחיים לאחר המוות כשארצות הברית תסיים עם עזה. שאותן 72 בתולות לא יראו דבר מלבד שברי מחבלים.
קטאר הייתה צריכה לדעת שתמיכתה בחמאס, ושמירת ההנהגה של ארגון הטרור במלונות חמישה כוכבים אצלה במדינה, זוכה להסתכלות שלילית ביותר. מצרים הייתה צריכה לשמוע שארה"ב מודעת לכך שחמאס מילא מחדש את נשקו ואספקתו דרך מנהרות ממצרים לעזה, וכי 1.43 מיליארד הדולר של הסיוע האמריקני למצרים נמצא כעת בסכנה חמורה. במקום זאת, הבית הלבן עסק בעיקר בספירת הקורבנות האזרחיים בעזה ולא בשיוך טרור לאסלאם.
תיאודור רוזוולט גם טבע את משרת הנשיאות כ"דוכן הבריונים". בהתחשב בבלגן שבו נמצא העולם כרגע, ובחולשתה הידועה לשמצה של אמריקה, תשכחו מהדוכן. רק תביא את הבריון.
