"שביל בטון אפור", השיר הפותח את האלבום החדש של איה כורם, מכניס את המאזין לתוך הריסות הקיבוצים אחרי 7 באוקטובר. השיר, שנכתב על בסיס עדות חייל שניקה את הדירות שבהן התרחש הטבח בשבת השחורה, מציג עדות יבשה, כמעט פסטורלית, של הקיבוץ לאחר הטבח. התיאור היבש מצמית לא פחות מסיפורי הזוועות מהעוטף, ומשם האלבום יוצא בשביל ארוך לתאר את אותו יום ומה עברנו מאז. את האלבום "לחסד וגאולה המשך ישר" פותח שביל וסוגר שביל.
השביל הזה פורשׂ מניפת רגשות רחבה ובה בולטים במיוחד שני שירים. השיר הראשון הוא "שלום אחות (342 יום)" שנכנס החודש לפלייליסט של גלגל"צ. הוא נכתב כשיר תגובה ל"מה שלומך אחות" של נעמי שמר, שיר אחווה נשית שנכתב בשנות ה־80 לאישה הנמצאת במצוקה, ונקשר בשנים האחרונות למאבק באלימות נגד נשים. כורם שמה את עצמה בשיר בנעלי אחת החטופות לעזה, משימה יומרנית ולא פשוטה, ואולי בגלל זה הטקסט צורב בפשטותו, כשהדוברת פשוט חסרת כוחות ומבקשת "שמישהו ישיר במקומי" על כל הדברים הפשוטים של החיים. כי הכול כל כך מסובך וקשה.
השיר השני הוא "אבא אני לא מוצא מקום", שיר שהוא שיח בלשון זכר של אדם שעובר משבר במערכת היחסים עם א־לוהים. השיר משלב את סיפוריהם התנ"כיים של יצחק, יונה הנביא ומשה לסיפור אחד של שבר, בריחה ונדודים. זה לא השיר הראשון של כורם ששואב השראה מהתנ"ך ובכלל מארון הספרים היהודי ("דוד" על הקרב של דוד וגוליית ו"מצרים" על יציאת מצרים). אף שכורם גדלה כחילונית, אפשר לחשוב מהכתיבה שלה שהיא דתל"שית. היא פונה לא־לוהים כ"אבא", ובכתיבה היא לא רק מתבססת על המקורות, אלא יודעת גם להתעמת איתם ולשחק איתם. הטקסטים המורכבים יחד עם העיבוד המפתיע המשלב עוּד וכינור, לוקחים את המאזין למסע חיפוש מרתק.
"לחסד וגאולה המשך ישר", שיצא בספטמבר, הוא תצוגת תכלית של כתיבת טקסט צורב ואמיתי על אירוע בלתי ניתן להכלה שכולנו עדיין חלק ממנו. העיבודים והלחנים (בניצוחו של אדם בן־אמיתי, בן זוגה לחיים וליצירה) נותנים את המסגרת של היצירה אבל הבסיס בכתיבה של כורם, מאז יצאה לדרך עצמאית לפני כעשור, הוא המילים. ובאלבום שכולו מוקדש לפצע עמוק ומדמם קולקטיבי, כמה חשובות לנו המילים.
השביל שסוגר את האלבום, בפתיחת שיר הסיום "לחזור הביתה", כבר מציג נימה אחרת, כואבת אבל אופטימית. השביל, שיוצא מאחורי הבית על קצה ההר, מוביל בחזרה הביתה, הפעם לבית משותף שבו גדלנו והתבגרנו. זה לא שביל חף מקשיים ועצב, אבל התחושה שאיתה המאזין יוצא מהאלבום היא הרצון לבנות מתוך השבר ביחד. וכדברי כורם בשיר הזה, "אולי זה לא הרבה, אבל זה מה שיש".
גשם בוא
שירי חורף
- רגעים / ברי סחרוף
2. ערב של יום בהיר / אסתר ואפרים שמיר
3. שלג על עירי / רוחמה רז
4. צומת דרכים / דודו טסה
5. חורף בחלון / פאר טסי
6. גשם בעיתו / רותי נבון
7. עננים / אביב בכר והדס קליינמן
8. יום מעונן / היי פייב
9. גשם כבד עומד ליפול / אביב גפן
10. רעמים וברקים / הכבש השישה עשר
דגל אדום
הדי–ג'יי הישראלי סקאזי (אשר סויסה), שנחשב לאמן ישראלי מצליח מאוד בעולם, נתקל בחוויה לא נעימה במהלך הופעת ענק בטורונטו, קנדה. לאחר שהניח על עמדתו דגל ישראל עצום, אחד המאבטחים תלש אותו והחרים אותו בהפגנתיות.
