כמעט שלושה שבועות חלפו מאז מתקפת הטילים האיראנית על ישראל, בערב ראש השנה. המתקפה כוונה נגד אזרחים, בעשרות ישובים בישראל. מאז אותה מתקפה, הלחץ הבינלאומי על ישראל הוא לא להגיב, או להגיב בצורה מוגבלת, שהאיראנים יוכלו "להכיל" מבלי לענות בתגובה משלהם. עד כדי כך הגיעו שוחרי היציבות, עד שהשבוע האשים הנשיא לשעבר טראמפ גורמים אמריקאים בהדלפת מסמכי התקיפה הישראלית, במטרה לבלום אותה. והנה, בעוד מכבש הלחצים הקבוע מופעל על ישראל, יצאה איראן בפעולה נועזת נוספת, כאשר ניסתה השבוע להתנקש בחיי ראש ממשלת ישראל ומשפחתו, באמצעות כטב"מ נפץ.
אם עד כה טענותיה השיקריות של איראן ניסו לתלות בין תקיפה ישראלית הקשורה בנכסים איראניים לבין תוקפנות איראנית, הרי שאנו במצב חדש לחלוטין, בו איראן תוקפת מטרה ישראלית מיוזמתה, ללא ניסיון לקשר את התקיפה לפעולה ישראלית. אחד משלושת הכטב"מים שנשלחו, אכן הצליח לחדור את שכבות ההגנה, פגע בחלון חדר השינה בביתו של ראש הממשלה, וגרם לנזק משמעותי. במזל גדול לא נפגע ראש הממשלה, מי מבני ביתו, או מי מתושבי האזור ומבקריו.
אם חלילה היתה פגיעה בנפש, הרי שהיינו בתרחיש חדש לחלוטין, בו ישראל מוכרחה להגיב לאירוע. ומידה כנגד מידה, על ישראל היה לנתק את ראשו של הנחש חמינאי מכתפיו. לכן, היה מצופה מכל אותם שוחרי היציבות, לצאת בביקורת חריפה על התוקפנות האיראנית. בנוסף, היה מצופה שהביקורת תגובה בענישה, שנועדה למנוע מהמדינה התוקפנית לחזור ולתקוף.
אבל לצערנו, כשהתקיפות מתבצעות נגד ישראל, היציבות כנראה אינה מאויימת מספיק. בדקתי את חשבונות הטויטר של המודאגים הראשיים. להפתעתי, הזירה היתה שקטה. הנשיא ביידן עסוק. האריס בקמפיין. אובמה עמוק בתוך הניסיון לשמר את תקופת נשיאותו הרביעית. מקרון גינה, אבל את ישראל על פעולותיה בלבנון. פשוט כל עוד שרק תושבי הצפון בישראל פונו מבתיהם, הנושא לא כל כך עניין אותו, אז הוא כרגע משלים פערים (נכון, יותר מאוחר הוא דיבר עם ראש הממשלה, בין היתר עמ להכשיר את ההחלטה האנטישמית החדשה שלו לחסום את ישראל מתערוכת הנשק). גוטיירז עסוק בשימור יוניפי"ל בלבנון, בתקווה שצה"ל יפספס איזה פגז לכיוונם, שיאפשר לו לפעול באופן עוד יותר אגרסיבי נגד ישראל.
איכשהוא גם בישראל היתה התעלמות של רוב הפוליטיקאים, בוודאי של ראשי האופוזיציה, מהתוקפנות האיראנית. התנהגות שנעה בין פוליטיקה זולה לבין הפקרת האינטרס הביטחוני הישראלי. כמו שלמדנו מניסיון העבר, ישראל צריכה להתייחס לכוונות וליכולות של אויביה, ולא רק לתוצאות של פעולתם. לכן, יש להתייחס אל התקיפה האיראנית, כאילו היא הצליחה חלילה לפגוע ממש. ניסיון ההשתקה וההנמכה של התקיפה האיראנית החמורה, שהיא עליית רף חדשה כאמור, אינה יכולה להתקבל.
ישראל צריכה לסגור חשבון עם איראן, ועכשיו הוא כפול. על ישראל להגיב בעוצמה לתוקפנות האיראנית, ובדיוק כפי שהיינו נוהגים במידה והאיראנים היו פוגעים, אנו צריכים להשמיד את חמינאי. דליפת המסמכים על ידי האמריקאים עיכבה אולי את התכנית הישראלית, אבל עלינו להדביק מהר את הפער. חלון ההזדמנויות של ישראל לבצע שינוי אמיתי במזרח התיכון הולך ומצטמצם.
