גם אם ביטול התפילה הנפרדת בתל אביב בעקבות ״חשש מפרובוקציות״, שהסתכמו בסופו של דבר בפרופסור שאכל ארטיק מול המתפללים, נועד להימנע מחילול קדושת יום הכיפורים, הדבר היווה המשך מסוכן להתנהלות הימין בתקופת הסרבנות ובמאבק על טקס הזיכרון ל-7 באוקטובר, וגורם להגדלה משמעותית של כוח המחאה.
״בית המשפט העליון בפסיקה דרמטית״, זעקו בשבוע שעבר כותרות האתרים כשבישרו על ההוראה להתיר תפילה בהפרדה בתל אביב. לכאורה, במדינה יהודית מתוקנת פסיקה כזאת אמורה להיות ברורה מאליה, אלא שהתנהלות של כניעה ליחידים בשנים האחרונות גורמת להם להבין את הכוח שלהם, ולהמשיך להשתלט על מוסדות המדינה. אם לא די בכך, הוחלט שהתפילה שבית המשפט התיר לקיים במרחב הציבורי תועבר לבית כנסת סמוך. ״על אף שבית המשפט פסק לטובתנו, בעקבות חשש מפרובוקציות״, הוסברה ההחלטה.
פעילותו של ארגון ״ראש יהודי״ בתל אביב חשובה ומקרבת, ומטרת העברת מיקום התפילה כנראה אכן הייתה החלטה להיות ״מהנעלבים ואינם עולבים״ כפי שכתב הארגון. זאת ועוד, ברור שאסור היה להגיע למצב שבו ביום הכיפורים, שנה לאחר הטבח, נחזור לאותם מראות של פילוג ושנאה שנראו ביום הכיפורים הקודם. אגב, בסופו של דבר התקיימה תפילה במקום, ומלבד הארטיק שהוזכר בפסקת הפתיחה – היא לא עוררה פרובוקציות.
אלא שיש בעיה אחרת בהחלטה על ביטול התפילה. ההודעה על פרובוקציות מתוכננות במקביל לתפילת שאישר בית המשפט העליון, פורסמה על ידי גורמי מחאה בודדים, שהחליטו שלא לקבל את הפסיקה ולנסות למנוע בכל דרך את קיום התפילה. אין דבר שיגרום לאותם פעילים להמשיך באותה צורת התנהלות יותר מביטול התפילה, עם הדגשה שהסיבה לביטולה הוא אותן מחאות. כביכול כדי להוכיח את הטענה, הסופרת מגי אוצרי – שהודיעה על כוונתה לחלל את התפילה בתל אביב – שיתפה בחשבון הטוויטר שלה את הכתבה על העברת מיקום התפילה, וכתבה: ״ניצחנו, ראש יהודי ביטלו את התפילה בגלל החשש מההפגנה שלנו״.
את הביטוי הבולט לסכנת הכניעה לבודדים ראינו בתקופת הרפורמה המשפטית. פעילותה של המחאה ותופעת הסרבנות גרמו באופן מובהק לעצירת הרפורמה המשפטית ולמתן דה-לגיטימציה לממשלה שבה בחרו רוב המצביעים.
גם בשלבי הוויכוח על טקס הזיכרון ב-7 באוקטובר, בטרם הצעת הפשרה של קיום הטקסים בשעות שונות, הצעת נשיא המדינה שחלקים מהימין תמכו בה הייתה לקיים טקס בבית הנשיא – במקום שני הטקסים. המשמעות של קידום הצעה כזאת היא הרסנית; כל אחד עם מעט השפעה בתקשורת או בגופי המחאה יכול להחליט שהממשלה לא לגיטימית, כשהוא יודע שכל פעולת מחאה שלו תתקבל בתשואות בתקשורת ותגרום להתקפלות ולמסמוס של כל החלטה ימנית שהממשלה תנסה להעביר.
על הימין לגדל עמוד שדרה ערכי, ולא לנסות תמיד להיות בצד המאחד והמוותר. אחד הביטויים החשובים לכך הוא החלטת ערוץ 14 שלא לשדר את טקס ה-7 באוקטובר האלטרנטיבי. בלי להתייחס לעצם השאלה אם נכון לשדר את הטקס, ולמרות שייתכן שהיה ראוי לשדר אותו בעקבות ההסכמה של מארגניו לשנות את שעת ההתחלה, אסור להיכנע לתכתיבים של ארגוני המחאה והשמאל.
כעת, כשתופעת הסרבנות מתחילה לחזור לאיטה, וכבר פורסם מכתב של 130 חיילים ומשרתי מילואים שהודיעו שיפסיקו לשרת עד להשבת החטופים, חשוב לומר בצורה ברורה: לא לכניעה לתכתיבים של ארגוני המחאה, לא לוויתור על ערכים חשובים בשביל אחדות מזויפת, ולא למתן לגיטימציה לסרבנות. רק ככה הימין יוכל לשלוט באמת.
