אברהם אליצור

עורך באתר מקור ראשון ובמוסף שבת

איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את הסליחות האשכנזיות

לסטיגמה על הסליחות האשכנזיות יש סיבות, אבל ביטויים כמו "פשוחי שסף" הם נדירים. אמצע ימי התשובה הם זמן מצוין להסביר את הסדר של הסליחות, שבמבט קצת מיושב אפשר לראות את היופי שלהן

במוצאי שבת אחד המילואימניקים ביחידה אמר שאף אחד לא מבין את הסליחות של האשכנזים. וכמו בכל פעם שמישהו אומר משפט בסגנון הזה, נזכרתי איך בתור ישיבה צעיר, לפני יותר מעשר שנים, אמרתי משפט דומה. חבר מבוגר ממני הושיב אותי, פתחנו יחד סליחות והוא ביקש ממני לקרוא את הפיוט הראשון ולראות כמה אנחנו מבינים. הופתעתי לגלות שאני מבין בערך 90% ברגע שאני מתרכז.

הנחתי שבמקרה נפלנו על פיוט קל מהרגיל, והתחלתי לדפדף קדימה ואחורה, ואז גיליתי שדווקא ההפך הוא הנכון: הפיוט שנפלנו עליו היה בשפה גבוהה מהרגיל. פיוטי סליחות אחרים כתובים בשפה ברורה וכל מי שיקרא אותם בנחת יוכל להתכוון – ואם הוא ירצה, אפילו להתרגש.

אז מאיפה הגיעה הסטיגמה? צריך לומר ביושר שיש לה סיבות טובות. קודם כול אומרים את הסליחות או כשקמים על הבוקר ונאבקים בקורי השינה, או בחצות כשעייפים. שנית, בהרבה קהילות נוהגים לתקתק את הסליחות – וחבל, כי כאמור יש שם כמה פנינים מיוחדות, שבכל שנה יכולות להביא אותנו לימים הנוראים במקום רוחני גבוה יותר – וכשקוראים במהירות אפשר לכל היותר לקלוט מילה פה או ביטוי שם.

ומעבר לסיבות הטכניות, יש גם סיבות מהותיות: אכן יש בין הסליחות כמה ביטויים מסובכים כמו "פְּשׁוּחֵי שֶׁסֶף", "טֶרֶם נִמְתָּחוּ נִבְלֵי שְׁכָבִים", שלא לדבר על "מָרוּת יֶצֶר יִבָּצֵר קָבוּעַ בַמַּסְמָר / וּלְצַוָּאר כְּמוֹ סַוָּאר הֻטַּל לְמִשְׁמָר / אֵזוֹר אָזַר זִיר לְזָר / וּמִי אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ". ולבסוף, חלק מהסליחות עוסקות במציאות של גלות וצרות רבות, שאפילו אחרי השנה שעברנו קשה להזדהות איתן כשאנחנו מתרכזים במילים. יש כאלה שמעדיפים פשוט למלמל.

מבנה הסליחות

לפני הכול, בואו נעשה סדר.

הסליחות למנהג האשכנזים מתחילות בפרק "אשרי יושבי ביתך", חצי קדיש ואחריו לקט פסוקים ארוך – רובו הגדול מובן לכל מי שנוהג להתפלל בקביעות. בסופו מופיעים כמה משפטים שמקורם אינו תנ"כי, ביניהם המשפט הידוע "הנשמה לך והגוף פעלך, חוסה על עמלך".


אחר כך מתחילים פיוטי הסליחות, ולאחר כל אחד מהם אומרים את שלוש עשרה המידות, לאחר כל פעם שאומרים י"ג מידות אומרים כמה פסוקים שקשורים לסליחה הבאה. כאמור, רובם לא קשים להבנה, כפי שתראו אם תיקחו סליחות, תפתחו באקראי ותקראו בנחת. זה, אגב, מה שעשיתי עם החבר מהמילואים – ישבנו יחד פיוט אחרי פיוט, עד שהוא הודה שהרוב המוחלט מובן.

בדומה לסליחות של עדות המזרח, יש שני נושאים מרכזיים: סליחות העוסקות בחזרה בתשובה, וסליחות העוסקות בצרות שעוברות על עם ישראל (חלקן כמובן גם וגם). בניגוד לעדות המזרח, בנוסח אשכנז בכל יום יש פיוטים אחרים. בעשרת ימי תשובה נוהגים להוסיף בכל יום סוג שלישי של סליחות: פיוטי עקדה – ביניהן "אם אפס רובע הקן", שגם בעדות המזרח מקובל לומר – המתארים את פרשת העקדה ומבקשים שזכות העמידה בניסיון תעמוד לכולנו. רוב הסליחות כתובות באקרוסטיכון – כלומר ראשי התיבות של הבתים הן על סדר הא"ב, או עם שם הפייטן.

לאחר שמסיימים את רוב הסליחות, יש סליחה שנאמרת במבנה של "פזמון" – הקהל קורא והחזן חוזר אחריו. לאחר מכן יש עוד רצף פיוטים ובקשות: פסוקים המבקשים שה' יזכור לנו את זכות האבות, בקשת "עננו" ועוד. מלבד קטע קצר בארמית, הרוב הגדול מובן – שוב, אלא אם מנסים למלמל אותו במהירות כדי להספיק לפני שהחזן מסיים.

השנה לא נותרו הרבה ימים לומר סליחות, אבל שלושה ימים הם בהחלט זמן מספיק לנסות להתחבר לסליחות שוב, ולהגיע ליום הכיפורים במקום גבוה יותר. בערב יום הכיפורים, אגב, יש פזמון יפהפה ונשים לכם אותו פה לסיום.

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.