ההצלחה של המהפכה האמריקנית בהבאת חירות ושגשוג נעוצה במידה רבה בהשקפה של האבות המייסדים של ארה"ב על הטבע האנושי. הם האמינו שיצר לב האדם רע מנעוריו, אך אפשר לשפר אותו באמצעות חינוך. ועם זאת, הם לא סברו שיש לבנות את מערכת השלטון בשביל האדם המחונך והטוב, אלא בעבור האדם במצבו הטבעי. לא למלאכים, אלא לבני אנוש שיכולים להיות לעיתים שדים.ישראל השתמשה לא אחת בפיצולים הללו בממשל האמריקני לטובתה. זה כורח המציאות: הבית הלבן לא אחת עוין לנו יותר מהקונגרס. הגישה של חברי הסנאט ובית הנבחרים מושפעת מעקרונות כמו אהבת ישראל, ערכי הדמוקרטיה המשותפים, הקול היהודי; הבית הלבן לעומת זאת מושפע משיקולים מעשיים של כוח ואסטרטגיה.
בשנות החמישים, למשל, ממשל אייזנהאואר ראה בישראל גורם מפריע ליחסי ארה״ב עם הערבים. ממשל רייגן העניש את ישראל אחרי התקיפה של הכור בעיראק באמצעות השעיית הסיוע הצבאי. ממשל בוש האב איים עלינו שאם לא נקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון, ישראל לא תקבל ערבויות אמריקניות להלוואות שנדרשנו ליטול כדי לקלוט את העלייה מברית המועצות המתפרקת.
מול ממשל עוין, ואפילו מול ממשל שבסך הכול יש לנו חילוקי דעות עמוקים איתו, הפנייה לקונגרס היא דרך להזכיר לבית הלבן שאין הוא לבדו בארה״ב, ושנבחרי הציבור אינם מרוצים מהתנהלותו. זו גם יכולה להיות דרך לרסן את הממשל, אלא אם הוא מוכן לספוג נזק ביחסיו עם הקונגרס רק כדי לקדם מדיניות מול ישראל. לבסוף, פנייה לקונגרס חשובה בפני עצמה בגלל השפעתו על מדיניות החוץ האמריקנית.
נאום נתניהו ב־2015 בקונגרס נגד הסכם הגרעין המתגבש עם איראן והנאום המתוכנן בשבוע הבא משקפים את החשיבות האדירה של המוסד בגיבוש המדיניות האמריקנית. יש הבדלים חשובים בין שני האירועים – הנאום הפעם נעשה בהזמנת שתי המפלגות, וכנראה בתמיכת הבית הלבן; הנאום ב־2015 היה בהזמנת הרפובליקנים, ועל אף מחאה מצד ממשל אובמה.
נתניהו ירצה כנראה להסביר לנבחרי הציבור האמריקני את המדיניות הישראלית בעזה, ולעורר אותם לאיום הגובר מצד איראן. אולי הוא אף יבוא עם הכרזה בנוגע לכינון יחסים בעתיד עם הסעודים. בכל מקרה, הנאום יהיה עוד ציון דרך ביחסים המיוחדים בין ישראל והקונגרס.
