פרשת בלק פורשת קו עלילה רציף אחד ויחיד. בשונה מפרשות אחרות בספר, שבהן שלל אירועים, נקודות מבט והפסקות של פרקי חוק ומצוות, לפנינו סיפור רציף, ולראשונה מאז סיפור יציאת מצרים –זה אינו הסיפור של עם ישראל המסופר מתוך המחנה. הפעם העם הוא ניצב בסיפור של מישהו אחר.
יש לנו הזדמנות למבט מבחוץ – הן המבט המפוחד והמתנכל של העמים השכנים, והן הפרספקטיבה המתגלה בדברי בלעם, המשקיף מראש צורים אל מחנה ישראל, ונושא משלו על פי דבר ה'.
הפעם הקודמת שבה שמענו תיאורים מפי גורם חיצוני על עם ישראל כקבוצה, ועל החשש מפניו, הייתה מפיו של פרעה מלך מצרים:
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם… וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ (שמות א)
הדברים דומים מאוד לתיאור בפרשתנו:
וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה… וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר… הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי: וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ.
לא בכדי מציעים חז"ל שב"הבה נתחכמה לו" זימן פרעה בין השאר את עצתם של יתרו (מדין) ושל בלעם.
בשני המקרים מדובר בשלבים קריטיים: שלב ההתהוות של בני יעקב המתרבים והופכים לעם, והשלב הנוכחי, שבו עם הנוודים היוצא ממצרים מבקש לו ארץ משלו, מסוגל כבר לעמוד מול אויבים ולנצחם, וניצב בערבות מואב מעבר לירדן יריחו, רגע לפני הכניסה לארץ. הגיבוש של יחידים לקבוצה בעלת כוח ומעמד, מאיים על קבוצות אחרות, ואלה מגיבות.
עקלקל מהרגע הראשון
בלק הוא מלך חכם. הוא מבין שהסיפור של עם ישראל חורג מן הפיזיקה הרגילה של יחסי כוחות וניצחונות, והוא מבקש לפנות אל המטה־פיזיקה, אל כוחות הקללה והברכה של בלעם. בלעם הוא נביא, קוסם ומנחש. מה משלל הכוחות שלו אמיתי, ומה כוזב? את מה הוא מפעיל ואת מה לא?
הדמות החמקמקה של בלעם סקרנה פרשנים וכותבים, וכך גם עצם השימוש בכוחות קסם ונבואה, והיחס בינם ובין דבר ה' ורצון ה'. אני אבקש להתמקד דווקא באתון של בלעם.
זהו מקרה חריג ויוצא דופן של חיה מדברת. ישנן במקורות האנשות מטאפוריות של חיות, אבל שיח ממשי של בעלי חיים – כמעט לא מצאנו. אפילו בעלי החיים המואנשים שבספרות חז"ל, כמו אתון שיודעת לא לאכול מתבואה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות, או פרה שומרת שבת, אינן פותחות את פיהן ומדברות. אצלנו האתון מדברת, ולא רק שהיא מדברת – היא רואה את מלאך ה' ויודעת מה היא צריכה לעשות.
קשה שלא לשים לב לאנלוגיה. האם יכול להיות קוסם ומנחש המשתף פעולה עם אויבי ישראל, ואף מנסה לתמרן את דברי ה' המפורשים, שהוא נביא? כן, יכול להיות. הנה, גם אתון יכולה לדבר, ואפילו לראות את מלאך ה'. שלוש פעמים מכה בלעם את האתון, מכיוון שהוא לא מבין שכוח שמיימי מכוון את דרכה ומאלץ אותה ללכת בדרך אחרת מזו שהוא רצה שתלך בה, ואף לעצור כליל. שלוש פעמים נושא בלעם דברי ברכה על מחנה ישראל, למרות כעסו של בלק, שמסרב לקבל את העובדה שכוח עליון הוא שמנחה את בלעם ומאלץ אותו ללכת בדרך אחרת מזו שבלק רוצה שילך בה.
האומנם בלעם הוא האתון? האנלוגיה חריפה במיוחד לאור העובדה שהאתון רואה ומבינה את מה שאדונה לא רואה. האתון רואה את מלאך ה' ומבינה שעליה ללכת בדרך אחרת. כאשר הדרך נחסמת, היא נעצרת ויושבת תחתיה.
בלעם פועל באופן עקלקל מהרגע הראשון. הוא משאיר פתח למשא ומתן מול זקני מואב ומדין, למרות דברי ה' הברורים המורים לו שלא ללכת, וממשיך לשאול שוב ושוב גם את המלאך החוסם את האתון, מקווה לתשובה שתאשר לו איכשהו להמשיך וללכת. האם היה ממשיך ללכת לוּ היה חושב שאומנם לא יוכל לקלל? "וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים". מן העובדה שרק בפעם השלישית הוא לא פונה יותר לניחושיו וקסמיו, נראה שהוא ניסה להיאבק ולהצליח לקלל למרות הכול.
שורש הכוח
נחזור להשוואה למצרים שבה פתחנו. מלך מצרים מבקש להתחכם לבני ישראל. תחילה בעבודת הפרך, ובהמשך בדרך אכזרית יותר. גם הוא פונה ומבקש שיתוף פעולה, אבל המיילדות המתבקשות להזיק לישראל (על פי הפשט ייתכן שהן מצריות), אינן שוקלות כלל שיתוף פעולה כזה: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ־לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים".
בלעם זוכה אולי להתגלות ואף שומע את קול ה' ורואה את מלאך ה', אבל הוא אינו ירא אלוקים. יש בקשות לא ראויות שהתשובה היחידה האפשרית להן היא "לא", ואין בהן מקום לשהייה ובדיקה של "לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר".
כוחות של קסמים, כישוף, נחשים ואף נבואה, קיימים בעולם וקיימים אצל בלעם. צודק בלק שבכוחות רגילים לא יוכל לנצח את ישראל. טועים שניהם בטעות הנפוצה של עובדי האלילים המנסים להפעיל את כוחות העולם, במקום לעמוד על שורש הכוח – יראת אלוקים, מוסר וצדק. כל עוד ישראל פועל עִם אל, אין בהם כחש ואוון וה' עימם, אזי "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל".
תמר (לאור) מאיר היא ראש החוג לספרות במכללת גבעת וושינגטון, ראש בית המדרש לנשים כולנה בגבעת שמואל, חוקרת מדרש ואגדה וסופרת ילדים
