תמונת המועמד לתפקיד נשיא ארצות הברית עומד זקוף, מניף אגרוף, אוזנו שותתת דם שניגר ממנה על לחיו, ודגל הפסים והכוכבים של ארצות הברית של אמריקה מתנוסס מאחוריו, הפכה אייקונית מיד עם פרסומה. זו תמונת הקמפיין של דונלד טראמפ.
מולה, ניצבת דמותו המגומגמת והמבוגרת של יריבו הדמוקרטי, הנשיא המכהן ג'ו ביידן. זה שנדמה כי כל אימג' מצולם נוסף שמנסה סביבתו הקרובה לשחרר מאז העימות האומלל, כמעין הוכחה לאיתנותו שעודנה קיימת, רק ממחישה עד כמה היא קלושה ושבירה. זה שאפילו לא הצליח עדיין לקיים שיחה טלפונית עם יריבו הירוי.
וכאילו הנס עצמו שגרם לכך שכדור המתנקש לא פגע בטראמפ פגיעה קטלנית אינו מספיק, כאילו היכולת השיווקית של האיש להיעמד ולנופף לקהל לאחר שהכדורים פגעו בו אין בה די, נראה כי התקשורת העוינת לו בארה"ב, לא מצליחה להתאפק. "טראמפ בטוח לאחר ניסיון התנקשות כושל", מדווחת בלקוניות כמעט מאוכזבת הכותרת הראשית של הניו-יורק טיימס. ממחישה בכך שוב עבור תומכי טראמפ, עד כמה השנאה אליו עמוקה. מעמיקה את דמותו העממית הניצבת איתן, מול הסנוביזם האליטיסטי שמתעב אותו.
ועם זאת, יש לומר – גם אם את טראמפ בקמפיין הנוכחי התמונות הללו מחזקות, את מעמדה הבינלאומי של ארצות הברית הן מחלישות. "סיקרט סרוויס" מפואר שלא מצליח לזהות מתנקש, ככל הנראה לא מיומן במיוחד. מערכת פוליטית שהגיעה לכדי הקזת דם. אומה שלא מצופפת עכשיו שורות. כל אלו אינם סימני עוצמה. וארה"ב חלשה היא לא בשורה טובה למדיניות החוץ הישראלית שלמרות החיכוכים נשענת מאוד על הגב האמריקני, וצריכה אותו חסון.
השגריר בדימוס יורם אטינגר, מומחה ליחסי ישראל-ארה"ב, אומר כי לעומת ניסיון ההתנקשות בנשיא רייגן ורצח הנשיא קנדי, כאן לא מדובר רק במופרע עם רובה. "זה ביטוי לקוטביות ולפיצול החמורים שמאיימים לדעתי על עצם קיומה של ארה"ב, על מצבה הפנימי ועל מעמדה הבינלאומי. לכן יש לכך מחד השפעה על כל בעלות בריתה, ומאידך – הדבר מעניק רוח גבית חזקה לאויבים וליריבים של ארה"ב. מדובר בפיצול וקוטביות שנעים במהירות במורד תלול. זה מקבל את התאוצה במיוחד ממדיניות ההגירה המופקרת של השנים האחרונות. התופעות האלו מביאות לצמצום המכנה המשותף התרבותי, הערכי, ההיסטורי והלאומי בארה"ב.
"מי שחשב שהמצב בארצות הברית לא כל כך חמור, קיבל כאן תזכורת. אנחנו רואים את ארצות הברית מתרחקת מהנוסחה המנצחת שלה, ממורשת האבות המייסדים, זו שהזניקה אותה לצמרת העולמית והביאה לה את ההישגים הגדולים ביותר. זה בא לידי ביטוי בחינוך למשל. ובעיניי, זה גם אחד ההסברים המשמעותיים, אם לא ההסבר המרכזי, לכרסום במעמדה של ישראל בארה"ב. ככל שמתרחקים ממורשת האבות המייסדים, שחלק גדול ממנה הוא תנ"כי, מתרחקים גם ממדינת התנ"ך.
"בנוגע לבחירות, טראמפ הוא עכשיו בעיני רבים כמעט קדוש מעונה ואני מניח שחלק מהרפובליקנים שלא רוצם אותו ושקלו להישאר בבית ביום הבחירות, ייצאו עכשיו להצביע. מעבר לכך, הגוש הגדול ביותר כיום בקרב המצביעים האמריקנים, הם העצמאים. אני מניח שחלק לא מבוטל מהם נוטה עכשיו יותר לכיוונו של טראמפ". אומר אטינגר. ועם זאת, הוא מדגיש – "כל זה נאמר בעירבון מוגבל כי אנחנו נמצאים בנקודת זמן מוקדמת מדי. עד נובמבר יכולים בהחלט להתחולל אירועים דרמטיים נוספים. אם הבחירות היו היום, היינו יכולים כנראה לדבר על ניצחון סוחף לטראמפ, אבל עד נובמבר – הרבה יכול להשתנות".
הקמפיין ואפילו זהות המועמדים עוד יכולה להשתנות, אבל את השבר שמטלטל את אמריקה עד ליסוד – קשה לדמיין איך ניתן לתקן.
