נאום האימים שנשא אלוף יהודה פוקס בטקס הפרישה שלו מפיקוד המרכז ומצה"ל הוא המחשה כואבת לקונספציה העמוקה הטבועה עדיין בבכירי מערכת הביטחון. הנאום מבהיר כמה מקיף השינוי שצריך לערוך בצמרת צה"ל. פסקה אחר פסקה הדגים פוקס את היכולת המופלאה של אלוף בצה"ל לומר במילים יפות ו"ממלכתיות" את כל מה ששגוי ומסוכן, להמשיך לפסוע במשעול שהוביל אותנו לבור העמוק שאנו נמצאים בו כעת.
בעיוות מוסרי שאין כמותו הקדיש פוקס קטעים מתחילת נאומו ל"פורעים" מהצד היהודי, שמכתימים בעיניו את ההתיישבות כולה. ומה באשר לפלסטינים? כאן פוקס חזר על הזמירות הקבועות: "הדאגה לחייהם של אזרחים פלסטינים עובדים, יצרנים, המנהלים את חייהם בכבוד… משרתת את האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל" – אמירות שמתחברות לגישת מזוודות הכסף הקטאריות שיביאו שקט לעזה, וכמובן ללחץ שהפעילו ראשי מערכת הביטחון בזמנו להגדיל את מספר הפועלים העזתים שייכנסו לישראל.
קונספציית הפלסטינים החביבים, שאם רק ייהנו מיציבות כלכלית נחיה כולנו בשלום ובנחת התפוצצה בפנינו באופן הכי כואב שיש.
התפיסה השגויה הזאת מוטמעת באופן עמוק כל כך בבכירי מערכת הביטחון, עד שגם האסון הנורא שהביאה אליו בעזה לא הצליח לפקוח את עיניהם למציאות. רוב מוחלט של הערבים המתגוררים ביהודה ושומרון תומכים במעשי הזוועה שערביי עזה ביצעו בשמחת תורה, והיו עושים את אותם הדברים בדיוק לו רק היו יכולים. הדברים אולי קשים לקליטה למי שעברו בנתיב שטיפת המוח של קורסי הפיקוד הצה"ליים והרצאות חיל החינוך, אבל העובדות הן ששכנינו הערבים לא חולמים על שקט כלכלי ושלום אזורי – אלא על התעללות ורצח העם היהודי היושב מהים ועד הירדן.
פוקס ועמיתיו לפיקוד הבכיר חיים בהכחשה עמוקה של המציאות הזאת, שברורה כיום אפילו לרבים בשמאל הישראלי. מבחינת פוקס, "זריעת פחד בקרב אזרחי המדינה בצל אירועי 7 באוקטובר היא טעות מסוכנת. החברה הישראלית והחברה הפלסטינית מעורבות בגזרה… נוסעים ונעים על אותם כבישים וחיים זה לצד זה". כן, נוסעים ונעים על אותם כבישים וחיים ביחד, עד לרגע שהערבי יוצא ורוצח את היהודי. המציאות מלמדת שלילד פלסטיני שייקלע בטעות למאחז של "הקיצונים" מיצהר לא יקרה כלום, בעוד שיהודי יירצח רק משום שקפץ לקנות ירקות בקלקיליה.
העיוות המוסרי של פוקס מתייחס לאירוע עם הילד הפלסטיני כמשהו מקרי, ודווקא לרצח בקלקיליה כאל יוצא הדופן. אולי אם מישהו היה "זורע פחד" בתושבי עוטף עזה היו ביישובים יותר כלי נשק וכיתות כוננות, שהיו מצליחים לחסוך עוד קצת חיים.
נאום פוקס הדגים קונספציה נוספת ששבויים בה הוא וחבריו במטכ"ל ביחס לרשות הפלסטינית: הרשות, לדבריו, חשובה לבכירי צה"ל כדי לשמור על החוק והסדר, עד שהם עושים ככל יכולתם להסתיר מהציבור את מעורבותם של אנשי הרשות בפעולות טרור.
רק לאחרונה הודיע דובר צה"ל: "עד כה נעצרו מתחילת המלחמה כ־4,150 מבוקשים ברחבי אוגדת יהודה ושומרון ובחטיבת הבקעה והעמקים. כ־1,750 מהם משויכים לארגון הטרור חמאס". ההודעה ממקדת את תשומת הלב בכ־1,750 פעילי חמאס, אולם מה לגבי 2,400 המחבלים האחרים? מה השיוך הארגוני שלהם? כמה מהם שייכים לתנועת פת"ח של אבו-מאזן? המידע הזה לא מפורסם, וזו לא טעות.
באופן עקבי דובר צה"ל לא מפרסם את מספר מחבלי פת"ח שנתפסו, ובוודאי לא את מספרם של אנשי מנגנוני הרשות הפלסטינית מתוכם. את ההיתממות של פוקס כאילו מדובר בציות שלו ל"החלטת ממשלה" קשה לקנות. זו תולדה של תפיסותיו האישיות.
חיילים וקצינים בדרגי השטח, בסדיר ובמילואים כבר מכירים את הפער הבלתי נתפס בין "צה"ל הגדול" ל"צה"ל הקטן"; בין הרמטכ"ל והאלופים סביבו, השבויים בתפיסות הרסניות שמנותקות מהשטח ועסוקים בדברי רהב ריקים על מורתעות האויב, ובין אחינו, חברינו ובנינו בשטח, שמזהים בדיוק מיהו האויב וכיצד צריך לפעול, ומגוננים על מדינת ישראל באומץ ובתעוזה בלתי נתפסים. הפער בין צה"ל הגדול לצה"ל הקטן, בין אלופים כמו פוקס ללוחמינו העוצמתיים בדרגי השטח, חייב להימחק.
