העימות הנשיאותי הראשון לקראת הבחירות היה קטסטרופלי לנשיא המכהן, המבוגר ביותר בתולדות ארה"ב. הוא נראה עייף, לחוץ ומבולבל. "זה היה הלילה הגרוע ביותר בקריירה שלו", אמרו מקורביו בתום האירוע. בעיתונים הגדולים באמריקה, גם אלה שבאופן מסורתי אהדו אותו, הכותרות בימים שלאחר מכן היו קטלניות: "האם סימני הגיל ניכרים במועמד המבוגר ביותר לנשיאות? יכולותיו בעימות עוררו השערות חדשות על יכולותיו לשרת את המדינה".
אני לא מתאר כאן את שאירע בסוף השבוע שעבר לאחר העימות בין ג'ו ביידן לדונלד טראמפ, אלא את תוצאות העימות הנשיאותי ב־1984 בין נשיא ארה"ב דאז רונלד רייגן למועמד המפלגה הדמוקרטית וולטר מונדייל. תיאור מרתק של אשתו של רייגן, ננסי, שתפסה מקום של כבוד בהגנה על בעלה ובלקיחת המושכות לידיים, מובא בספרו של ההיסטוריון האמריקני ויליאם הנרי ברנדס "רייגן – החיים".
במקרה של רייגן הדברים הסתדרו לטובה אפילו יותר מהמצופה. למעשה, בבחירות שנערכו רק חודש לאחר מכן ניצח רייגן ב־49 מ־50 המדינות (ובוושינגטון הבירה), והמדינה היחידה שהעניקה למונדייל אלקטורים הייתה מדינת הבית שלו, מינסוטה. אפילו שם ההפרש היה בן פחות מ־4,000 קולות, כך שרייגן היה רחוק פחות מאלפיים קולות מצביעת מפת ארה"ב כולה באדום.
אלא שיועציו הקרובים ביותר של ביידן, ואפילו ג'יל רעייתו, יודעים היטב שהדמיון בין שני העימותים הגרועים של הנשיאים המכהנים בהפרש של ארבעים שנה יסתיים בקטסטרופה. אין שום סיכוי שביידן יצליח לצבוע את מפת ארה"ב בכחול, אפילו לא קרוב. זה עדיין לא אומר שאין לו סיכוי לנצח. אז מה בעצם האפשרויות העומדות בפני ביידן אחרי העימות?
הראשונה היא להמשיך במירוץ. נכון לכתיבת שורות אלה, למעט כמה בלוני ניסוי שהופרחו בשם מקורבים, נראה שזאת הבחירה המועדפת על ביידן ואנשיו. יש להחלטה הזאת בסיס רציונלי. הבחירות יתקיימו בעוד ארבעה חודשים. המועמדת האוטומטית להחליף את ביידן היא סגנית הנשיא קמלה האריס. על פניו, בחירה מוצלחת: אישה שחורה ראשונה כמועמדת לנשיאות משרתת את פוליטיקת הזהויות של הדמוקרטים. אלא שהאריס לא אהודה בציבור, ונתוני הסקרים שלה לא בהכרח טובים משל ביידן, ועד השבוע היו לעיתים אף גרועים משלו. היא זאת שלקחה את האחריות בממשל לטיפול בהגירה הבלתי חוקית והבלתי נשלטת בארבע השנים האחרונות מגבול מקסיקו: זהו אחד משלושת הנושאים שמדאיגים יותר מכול את הבוחר האמריקני, לצד יוקר המחיה והפשיעה.
מועמדת נוספת ששמה מוזכר כל אימת שביידן קורס בסקרים היא מישל אובמה. רעייתו של נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה אוחזת בשני יתרונות מרכזיים בקרב המצביעים הדמוקרטים, כמו קמלה האריס: גם היא אישה, וגם היא שחורה. אלא שאובמה מכחישה שוב ושוב כוונות להיכנס לפוליטיקה, וכבר כמה פעמים אמרה שהיא עדיין בפוסט־טראומה משמונה שנות נשיאותו של בעלה. בכנות, הסיכוי שהבוחר האמריקני המתלבט – ששני המתמודדים מייחלים לתמיכתו – יחליף גבר לבן באישה שחורה הוא נמוך מאוד. עם כל הכבוד לקדמה הפרוגרסיבית והפמיניסטית שהעולם מקבל מאזורי החופים, ניו־יורק ולוס־אנג'לס, לא שם נקבעות תוצאות הבחירות לנשיאות. הן נקבעות באזורים פרווריים, שקטים והרבה פחות מהפכניים.
האפשרויות האחרות שהעלו השבוע מומחים לפוליטיקה אמריקנית – מהקפצה לקדמת הבמה של מושלת מישיגן הפופולרית גרטשן ויטמר, ועד הפיכתה של הוועידה הדמוקרטית בחודש הבא ל"ועידה פתוחה" שכל מועמד יוכל לגשת אליה – נעות בין ההזוי למופרך, ורק מדגישות את מצוקת הדמוקרטים. מצבה של המפלגה הדמוקרטית מבטיח מרחץ דמים פוליטי על רצפת "יונייטד סנטר" בשיקגו, אולמה הביתי של קבוצת הכדורסל שיקגו בולס. המבנה הסוציו־דמוגרפי של הדמוקרטים, מבטיח מלחמת כול בכול – במקרה הזה, בין כל קבוצות המיעוט האפשרויות בחברה האמריקנית, כולל איגודי עובדים ושאר ירקות.
בסופו של דבר, את ההחלטה יקבל ביידן בעצמו. העובדה שהבחירות המקדימות מאחורינו, וביידן כבר זכה בנציגים במספר שמאפשר לו להיות מועמד הדמוקרטים בבחירות הקרובות, מאיינת למעשה את האפשרות להחליפו בלי שיסכים לכך. בינתיים, נתוני הסקרים כשבוע לאחר העימות גרועים פחות משהיה אפשר לצפות. בסקרים של שני העיתונים החשובים בארה"ב, הוול סטריט ג'ורנל והניו־יורק טיימס, יתרונו של טראמפ התרחב לכדי שישה אחוזים. זה כבר מעבר לטעות הדגימה, אך בשנות נשיאותו ראה ביידן סקרים גרועים מאלה. בחלק ממדינות המפתח יתרונו הקטן של טראמפ נשמר ולא התרחב.
השבוע הקרוב יהיה קריטי ודרמטי בשאלת המשך דרכו של ביידן. היום ישודר ריאיון נרחב של הנשיא אצל עיתונאי רשת ABC ג'ורג' סטפנופולוס. הריאיון תוכנן להתפרסם ביום ראשון, והקדמתו ביומיים מלמדת על הלחץ שיש במטה ביידן ועל כך שהם מבקשים להשתיק את הקולות שקוראים לו לפרוש באמצעות ההוכחה שהנשיא במצב מנטלי טוב.
לא פחות מכך, היא מלמדת על רצונה של ABC לרכוב על הגל ולהציג נתוני רייטינג מרשימים במיוחד. איזה אמריקני לא ירצה לראות אם הנשיא שלו ייכשל שוב, וייראה כמו גרסה דהויה וממורטטת של עצמו – או שיעשה קאמבק מרשים כמו שהוליווד לימדה את כולנו לאהוב? אם זאת לא הייתה שאלה שהתשובה אליה תשפיע כל כך על חיינו במזרח התיכון, זה אפילו היה יכול להיות בידור לא רע.
