מה אתם יודעים על ממצאי ועדת החקירה לאסון מירון? אם אתם קוראים את השורות הללו, אתם כנראה צרכני אקטואליה במידה ממוצעת, אם לא למעלה מכך. אתם בוודאי יודעים שבאופן כללי סביב מתחם מירון היו לחצים פוליטיים, המתחם נוהל באופן שערורייתי, והכתובת הייתה על הקיר. אבל כל זה לא חדש. כנראה גם שמעתם שוועדת החקירה הטילה "אחריות אישית" על אמיר אוחנה, השר לביטחון הפנים דאז, ועל ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל מה אתם באמת יודעים על פרטי האירועים שהתרחשו בשעות הנוראיות ההן לפני שלוש שנים.
למשל, האם שמעתם שחצי שעה לפני האסון הבחין במצב המסוכן השוטר שהוצב בכניסה העליונה למעבר דב, האזור שבו נוצר העומס בקהל, וביקש תגבורת במכשיר הקשר – אבל מכיוון שלא תודרך כשורה שידר ברשת הלא נכונה? האם ידעתם שבמקביל, כוח השוטרים שהוצב בכניסה התחתונה למעבר כלל לא צויד במכשיר קשר, כך שלא היה יכול לשמוע את קריאות המצוקה מחלקו העליון של המעבר, גם לו היו משודרות ברשת הנכונה? כן, שני הכוחות שהיו אמורים לשלוט ביחד בוויסות התנועה לא היו מתואמים.
זה גם לא הסוף. האם שמעתם ששני הכוחות הללו שויכו לשתי גזרות שונות, ושקצת יותר משעה לפני האסון שחרר קצין משטרה האחראי על הכניסה התחתונה את השוטרים להפסקה מכיוון שבגזרתו, באזור למטה, לא היו צפויים אירועים בשעות הללו? כתוצאה מכך לא היה מי שיעצור את הקהל שניסה לעלות במעבר לאזור ההדלקה בתולדות אהרון, דווקא ברגעים המכריעים שבהם ההמון למעלה ניסה לרדת עקב הדוחק. התנועה במעבר הפכה בלתי אפשרית בעקבות הלחץ משני הצדדים. דקה וחצי אחרי האסון חזרו השוטרים לעמדה בתחתית המעבר בעקבות הצעקות. פעילותם מנעה אסון גדול עוד יותר, אולם בשביל עשרות זה כבר היה מאוחר מדי.
לסיום, האם הייתם מודעים לכך שכל אותו הזמן מפקדי המשטרה הבכירים בהר מירון היו בכלל מרוכזים בהדלקה של תולדות אהרון, שנמשכה כרגיל?
התיאור שהובא כאן לא סודי ולא דרש תחקיר מיוחד. דו"ח ועדת מירון מביא את כולו בכמה עמודים בהירים וקצרים. האירועים פורסמו בכלי התקשורת, אולם השיח והכותרות התרכזו לנקודה אחת: אחריות הפוליטיקאים לאסון.
זה היה כך מהרגע הראשון. הודעות הדוברות שהוציאה ועדת החקירה כללה את הדו"ח המלא, ולצידו תקצירים של כמה חלקים מרכזיים, ובראשם הפרק בנושא "האחריות האישית". מרגע שפרק האחריות הוגש בתקציר נוח, הכותרות והשיח קפצו כולם אל השורה התחתונה. עזבו אותנו מהפרטים והתהליך, ובואו נקפוץ ישר לשאלה מי אחראי. משם קצרה הדרך לדיון פוליטי עקר.
זהו הכשל של ועדת החקירה לאסון מירון, וזהו הלקח שחייבים להסיק לקראת ועדת החקירה לטבח שמחת תורה – פרסום מסקנות מסיט את הדיון ופוגע בסופו של דבר במטרותיה של ועדת החקירה. ועדת חקירה היא כלי חשוב, יש לה יכולת לזמן את כל המעורבים בפרשה כדי לשמוע את גרסתם באופן גלוי. בהצגת מסקנותיה, ועדת החקירה – בניגוד לעיתונאים – לא נדרשת לרגש, למשוך את העין או לייצר רייטינג. היא יכולה לספק תיאור טכני ומדויק.
ועדת החקירה תצטרך לחלק את עבודתה לשלושה חלקים: הראשן יעסוק בחודשים שקדמו לשמחת תורה ויעסוק בכשירות הצבא, ההיערכות שלו, המידע שהועבר לדרג המדיני וההחלטות שהתקבלו שם. החלק השני יתמקד בלילה שבין 6 ל־7 באוקטובר ובדיונים שערכו בכירי מערכת הביטחון. החלק האחרון יעסוק ב־24 השעות מבוקר שמחת תורה ואילך, וכן בשאלה איך למען השם לקח לצה"ל שעות ארוכות כל כך להגיב למתקפה. מגיע לעם ישראל לדעת את הדברים הללו, כדי להבין מה בדיוק קרה ביום הנורא.
ומה באשר למסקנות ולאחראים? לזה אין צורך בוועדה. שופטים, קצינים או אישי ציבור לא ניחנו בחוכמה רבה יותר מכלל העם. אין צורך שהם יגישו את החומר לעוס, ויותר מכך – מסקנות לצד זה או אחר עשויות אפילו לפגוע בלגיטימיות הוועדה, שעלולה להיתפס כמוטית. מרגע שהמידע יונח בפני הציבור הוא יוכל להסיק את מסקנותיו בעצמו, ולהחליט לבד מי אחראי, ואולי אפילו מי אשם.
