מאז השתלטות צה"לֹ על מעבר רפיח, המצרים יוצאים מגדרם כדי להעביר את המסר שכל עוד דגל ישראל יתנופף מעליו, המעבר יישאר סגור. אבל האמת היא שבקהיר הבינו עוד הרבה לפני שהמבצע יצא לדרך, שמה שהיה לא יהיה עוד. שחגיגת השחיתות במתכונת שאפשרה לצמרת השלטון המצרי להעלים עין מהברחות חמאס ולהרוויח מיליונים מהשליטה במעבר רפיח, הגיעה לסוף דרכה. והשאלה מבחינתם הייתה לא רק איך מנצלים את פרפורי הגסיסה של מעבר רפיח כדי לעשות מכה, אלא חשוב יותר: מה האלטרנטיבה. ואיך נותנים לכל מי שהתפרנס מחגיגת השחיתות את ליטרת הבשר שלו, כדי להמשיך לשמור על היציבות השלטונית במצרים בכלל ובחצי האי סיני בפרט.
נתחיל מזה שכבר לפני שלושה שבועות יצאה קריאה מטעם "איחוד השבטים הערביים במצרים", "לסגור את מעבר רפיח כל עוד ישראל שולטת במעברים, ולהקים מעבר חדש". כן, שמעתם נכון, מעבר חדש. האיחוד, גוף המורכב מברית בין חמישה שבטים, קם לפני חודש במטרה "לאחד את השבטים הבדואים במצרים כדי לתמוך במאבק נגד האיומים הביטחוניים על מצרים".
אחת מחמש צלעות הארגון היא "איחוד השבטים של סיני", מיליציה חמושה ומאורגנת שהוקמה כבר לפני עשור ולחמה כתף אל כתף עם הצבא המצרי נגד פלישת דאעש לסיני. בראש איחוד השבטים של סיני עומד איש עסקים מוכר ובעל קשרים בארמון בקהיר, אבראהים אל־ארגני. אם שמו מצלצל לכם מוכר איכשהו, זה לא במקרה. בחודשים האחרונים שמו צץ כמי שעומד מאחורי החברות המצריות שסחטו אלפי דולרים דמי מעבר, מעזתים שביקשו להימלט מאימי המלחמה דרך מעבר רפיח.
העיר החדשה הוכרזה ברוב עם. בנאומו אמר ארגני כי הבנייה והפיתוח בסיני הם "התשובה המצרית למזימה הישראלית לפנות את העזתים ולגרום למצרים לארח אותם בשטחם"
כבר בשבועות הראשונים למלחמה החלו להישמע דיווחים של עזתים, שסיפרו כי נאלצו לשלם בין 4,000 ל־10,000 דולר לנפש, כדי לקבל את אישור היציאה הנכסף. בחודש פברואר פרסם האתר המצרי "מאדה מסר" תחקיר שלפיו האיש עומד מאחרי גביית הכספים במעבר רפיח הוא אבראהים אל־ארגני. תחקיר משותף של הארגון הבינלאומי למאבק בשחיתות OCCRP, והאתר המצרי "סאחיח מסר", חשף כי חברת "האלה" בבעלתו של ארגני מוכרת את אישורי היציאה תמורת סכומי עתק. המצרים מצידם הכחישו שמישהו במצרים, כל שכן מקורב לצמרת, עושק את העזתים הנמלטים. ומה שלא פחות מעניין, הכחשה דומה הגיעה גם משורות חמאס עצמו.
בהמשך פרסם האתר הפרו־אסלאמיסטי "מידל איסט איי", הידוע במקורותיו המשובחים, כי גם ארגוני סיוע בינלאומיים נאלצים לשלם למודיעין המצרי 5,000 דולר על כל משאית סיוע שנכנסת לעזה. הכסף הועבר דרך חברת הנדל"ן "בני סיני", השייכת לקבוצת אל־ארגני, ופועלת במיזמים משותפים עם חברות בבעלות המודיעין המצרי. החברה אף פועלת כחברה קבלנית בעבור הממשלה המצרית, לבניית מיזמי התיישבות ומגורים בחצי האי סיני.
אחד הפרויקטים של החברה הזו מתהדר בשם הקליט "א־סיסי סיטי". כבר בחודש אפריל החלו לצוץ לא הרחק מרפיח המצרית שלטים המבשרים על הקמת עיר חדשה. א־סיסי סיטי שוכנת באזור הכפר א־רגעה, 15 קילומטר בלבד מרפיח, סמוך מאוד לגבול עם ישראל. בתחילת מאי הגיע ארגני לשטח והכריז על העיר החדשה, שתיקרא על שמו של נשיא מצרים. הוא הגיע בשיירה ארוכה של מכוניות שאבטחו את בואו, ועל פי הדיווחים, אנשיו לבשו מדים שהזכירו את מדי הצבא המצרי, והמכוניות נשאו את תמונותיהם של ארגני ושל א־סיסי. העיר החדשה הוכרזה ברוב עם והאירוע שודר בערוצי הטלוויזיה המצרית. בנאומו הזכיר ארגני כיצד המיליציה שבראשה הוא עומד, "איחוד השבטים של סיני", נלחמה בדאעש, ואמר כי הראשונים שייכנסו לגור בעיר החדשה הם משפחות החללים שנפלו בקרבות. הבנייה והפיתוח בסיני, הוסיף ארגני, הם "התשובה המצרית למזימה הישראלית לפנות את העזתים מעזה ולגרום למצרים לארח אותם בשטחם".
יעשו את העבודה המלוכלכת
אבל למרות החגיגיות והמסרים המתכתבים ישירות עם הארמון בקהיר, במקום לא נכחה שום דמות רשמית. בדיוק כמו במקרה של מעבר רפיח והסינרגיה החשאית בין אבראהים אל־ארגני והשלטונות המצריים בהפיכת המעבר למכונת מזומנים, גם כאן נרשמה הקפדה על הפרדה פורמלית. האופי הדואלי הזה, של קשרים אמיצים מצד אחד ושמירת מרחק מצד שני, הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של ארגני.
לא תמיד היו ארגני והשלטונות באותו צד של המתרס. ארגני בן ה־50 הוא היום מיליונר מצרי, מקורב לצלחת, העובד בשיתוף פעולה הדוק עם המודיעין המצרי. אולם את הקריירה שלו החל כנהג מונית שעסק בהברחות לעזה ולישראל. מכאן כנראה הידע שהוביל אותו שנים אחר כך לנהל את מעבר רפיח כאתר ההברחות הבלתי רשמי של השלטון המצרי. רק לפני 15 שנים הוא ישב בכלא המצרי, ואיש לא דמיין כיצד ייראו חייו בהמשך.
המפנה הגורלי בחייו של ארגני החל חודשים ספורים לפני שמצרים כולה עמדה מלכת בעקבות הפגנות הענק בכיכר תחריר והקריאות להפלת הנשיא חוסני מובארכ. להפגנות קדמו התנגשויות בין כוחות הביטחון המצריים ובין הבדואים בסיני, שבמהלכן נהרג אחיו. ארגני נעצר אז בחשד לחטיפת קציני משטרה בסיני, כנקמה על מות אחיו. לכאורה הוא היה אמור להירקב בכלא המצרי עד סוף ימיו, אולם הוא שוחרר כעבור שנתיים בלבד.
בריאיון לשבועון המצרי "רוז אל־יוסוף" הוא סיפר בהרחבה על העינויים שעבר בכלא. באחד המקרים זומן ארגני עם אסירים נוספים לצפות בהוצאה להורג של אסירים שהולבשו בבגדי נשים. נאמר לו, כך סיפר, שתורו יגיע למחרת. עינוי אחר, על בסיס יומי, היה חשיפתו בעיניים קשורות לשישה כלבי תקיפה. האימה המתמשכת שחש גרמה לו לאירוע מוחי, שבעקבותיו אושפז בבית חולים. בהמשך שוחרר מהכלא כשהוא משותק חלקית.
אולם נגד כל הסיכויים, ארגני השתקם והיום הוא מיליונר העומד בראש אימפריה עסקית הכוללת חברות בנייה ומחצבות, ומושקעת בתחומי המלונאות והאבטחה. לפני כשנתיים מונה לחבר הסוכנות הממשלתית לפיתוח סיני, והוא נחשב לאחד האנשים הקרובים ביותר לנשיא מצרים א־סיסי.
המפתח לכל אלה הוא זהותו. ארגני הוא איש שבט טראבין, השבט הבדואי הגדול ביותר בצפון סיני. במקביל לזהותו כאיש עסקים הוא עומד בראש האיחוד של שבטי חצי האי סיני, מיליציה שפעלה בשיתוף פעולה עם הצבא המצרי במלחמה נגד דאעש וקבוצות טרור אחרות. פורמלית, המלחמה בדאעש הסתיימה לפני שנתיים בניצחון מצרי. אולם האיחוד קיים ופעיל, כפי שאפשר היה לראות בטקס חנוכת העיר החדשה א־סיסי סיטי. עדות למעמדה של המיליציה ולמעמדו של ארגני אפשר היה לראות בסתיו האחרון, כאשר ראש הממשלה המצרי מוסטפה מדבולי ובכירים נוספים הגיעו לחצי האי סיני והתארחו אצלו במסגרת קמפיין הבחירות של א־סיסי.
כעת, עם הקמת הארגון החדש "איחוד השבטים הבדואים", המיליציה של ארגני היא חלק בלתי נפרד ממנו. לפי הגרסה הרשמית, זוהי ברית של השבטים הבדואים שנועדה לייצר מסגרת שבטית כוללת לתמיכה בממשלה המצרית מול איומים ביטחוניים. אולם במצרים מסתובבות הרבה ספקולציות, שלא לומר חשדות, סביב השאלה מה מסתתר מאחורי הקמת הארגון החדש. האם זו דרכו של א־סיסי ליצור ישות חוץ־ממשלתית שתטפל בעבורו בשורה ארוכה של בעיות רגישות הדורשות טיפול לא קונבנציונלי, בלי שיוצמד לכך תג ממשלתי ברור? למשל, כמענה לאפשרות שיום אחד הפלסטינים יפרצו את הגדרות ויכנסו לשטח מצרים. במקרה כזה, א־סיסי ישאיר לשבטים לעשות את העבודה המלוכלכת. זו אפשרות אחת, אבל כנראה זו גם דרכו של א־סיסי לחבק חזק את ארגני, האיש שניהל את מכונת המזומנים של מעבר רפיח. מבחינתו מעבר רפיח נגמר, ויחד עם א־סיסי הם כבר בדרך לבנות את האלטרנטיבה.
האם בישראל צריכים להיות מרוצים? שאלה טובה. סגירת מעבר רפיח מתכתבת היטב עם סגירת הפרצות בציר פילדלפי. השאלה היא מה יבוא במקומו, והאם א־סיסי סיטי היא חלק מהמציאות החדשה שישראל תצטרך להתמודד עימה.
