אל טרנד העיבוד ההוליוודי התורן של סדרות טלוויזיה ישנות, מצטרף כעת גם "הכפיל", במקור The Fall Guy. ריאן גוסלינג הוא קולט סיוורס, פעלולן מקצועי שתפקידו לגרום לכוכב ההוליוודי להיראות טוב בזמן שהוא זה שמסכן את חייו בשלל פעלולים מאתגרים. לאחר פציעה קשה שגרמה לו לעזוב את המקצוע, קולט נקרא לשוב לעבוד עם הכוכב טום ריידר (ארון טיילור־ֿג'ונסון) בסרט פעולה גרנדיוזי בבימויה של ג'ודי מורנו (אמילי בלאנט) שעמה היה לו בעבר קשר רומנטי. הוא מגיע לסט בתקווה להצית מחדש את היחסים, אך מסתבך כשמפיקת הסרט מבקשת ממנו לעזור לה למצוא את ריידר, שנעלם בנסיבות מסתוריות.
כמו הרבה פרויקטים בהוליווד, גם "הכפיל" הסתובב לא מעט שנים בין אולפנים עד שמצא את הבמאי דיוויד ליץ'. מדובר בחיבור מושלם, שכן ליץ' היה פעלולן בכיר בהוליווד במשך עשרים שנה בטרם פנה לבימוי והוא מבין את הדמות הראשית באופן הכי אינטימי. תחת ידיו הכפיל מבקש להיות מכתב אהבה לאנשי הפעלולים שאינם זוכים לכבוד שמגיע להם עבור עבודתם המסוכנת. לשם כך הוא נותן לסרט מגע יד קלאסי, קודם כול, בביצוע פיזי של כמה שיותר מהפעלולים בסרט תוך שימוש מינימלי באפקטים דיגיטליים, ובנוסף, בשזירת סיפור האהבה החינני כמרכיב מרכזי בעלילה, כשההתכתשויות הרומנטיות בין קולט לג'ודי מספקות לסרט ניחוח מתוק ונושן של קומדיית סקרובול משנות השלושים.
כסרט קיץ אסקפיסטי, הכפיל מספק סחורה מוצלחת. האקשן מבדר ומשעשע, הבדיחות עובדות ברובן והכימיה המוצלחת בין גוסלינג לבלאנט תצליח לגרום לכם לרצות בהצלחת הקשר הזה. יחד עם זאת, אל תצפו לסרט האקשן הכי מסעיר של השנה, וקצת מאכזב שלמרות הנושא שבמרכזו, הוא לא משכיל לספק אף פעלול שומט לסתות.
נדבך נוסף מעניין הוא המבט הפנימי שליץ' מספק על מאחורי הקלעים של בימוי סרט פעולה גדול, אלא שכאן הכפיל מחמיץ הזדמנות ליצירת חוויה ייחודית בהרבה. ראשית, הציפייה מליץ' היתה שישאב מניסיונו ויציע מבט הרבה יותר מעמיק על הטכניקות של ביצוע הפעלולים. בפועל, אנו זוכים להצצות חטופות בלבד על ההכנות הנדרשות ולייצוג לא מספיק אמין של המציאות. כך לדוגמה, הצגת צילומי סצנה מורכבת שההכנות הקפדניות אליה וצילומה היו אמורים להימשך ימים ארוכים על סט אמיתי, מסתכמת כאן בלא יותר מכמה שעות עבודה מאולתרות של הצוות. שנית, במהלך הסרט, סיוורס שב ומגייס את מיומנויותיו כפעלולן כדי להתגבר על מכשולים. זהו קונספט נהדר שהיה יכול לספק לא מעט הברקות, אלא שגם הוא מיושם באופן דל. במקום לנצל אותו להעמדת סצנות מקוריות ועמוסות בפטנטים, הבמאי מסתפק בגגים הכי גנריים כמו קפיצה מול רכב נוסע או זינוק של סירה מעל חביות בוערות. ושלישית, הסרט מתעכב לא פעם על מגוון רעיונות הבימוי של ג'ודי שאמורים לספק לסרט שהיא מביימת נגיעה מקורית ורעננה. אלא שלקראת הסיום, כשמוצג לנו הטריילר לסרט שהיא יצרה, התוצאה נראית כמו הדוגמה הדלוחה ביותר לשובר קופות נוצץ וחלול. איזה מזל שלא היא ביימה גם את הכפיל.
