נכון לעכשיו, שעות רבות לאחר המבצע, ישראל עדיין לא לוקחת אחריות על התקיפה הלילה (ו') באיראן. עדיין לא ברור באופן מלא מה היו יעדי התקיפה ומה היו התוצאות, מה שכן ברור זה שאיראן עושה מאמצים אדירים לספר סיפור משלה שמטרתו להעביר את המסר שלא קרה כלום. הסיבה: אם קרה משהו צריך להגיב עליו.
אם מחברים את הנקודות עולה תמונה אפשרית ומרתקת שיכולה להסביר מה קורה כאן. מי שתקף באיספאהן בחר דווקא את המטרה הרחוקה כדי להציג יכולת. מי שתקף, עשה זאת עם מעט מאוד טילים כדי לספר לצד השני שלא צריך מעל 300 טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטבמי״ם כדי לפגוע בול.
כשבוחנים את התמונה הרחבה רואים מדינה אחת שהצליחה למנועה פגיעה בה באמצעות מודיעין מוקדם ואיכותי, יכולת הגנה אדירה ושותפות שבאו לסייע. איראן, לעומת זאת, נותרה בודדה ונסראללה כנראה התעורר הבוקר ושאל את עצמו ומה איתי?
אז מה באמת חושב נסראללה אחרי שבוע בו ישראל ואיראן מחליפות מהלומות? הוא מבין היטב שאם הוא בנה על סיוע איראני, סיוע כזה לא באמת יעזור לו. במידה ותיפתח מלחמה בצפון, איראן אולי תחייב אותנו לפצל את מאמצינו אבל לא תפריע בצורה אמתית כי היא יודעת שישראל יכולה להגיב בכל זמן ובכל מקום שנוח לה.
נסראללה מבין שלישראל יש לגיטימציה לתקוף באיראן, אז מה זה אומר עליו? זה אומר שישראל לא צריכה אור ירוק מאף אחד כדי לצאת למלחמה בצפון בשביל להחזיר את התושבים המפונים הביתה. המכ"ם שסוריה נתנה לאיראן להציב בשטחה, הותקף, לפי הסורים, ויכול להוות אות אזהרה לנסראללה.
המתקפה הבוקר, שישראל לא לוקחת עליה אחריות, הייתה מתוכננת, מדויקת, חשובה ואיכותית, היא הייתה עוד כמה דברים, דרדל׳ה זה לא אחד מהם.
