במלחמה שהכריזה נגדנו איראן היא מאיימת על עצם קיומה של מדינת ישראל – על יכולתנו להגן על גבולנו ולגור בכל רחבי ארצנו, על הלגיטימציה הבינלאומית לקיומנו כאן, ועל חיינו ממש. אבל במה אנחנו מאיימים על משטר האייתוללות? בינתיים, ישראל תוקפת בעיקר את שלוחי איראן – חמאס, חזבאללה, קציני כוח קודס האחראים למתקפות נגדנו; אבל כל אלה הם כמו רקטות, כטב"מים וטילים, מבחינת המשטר האיראני. אנחנו יכולים להפיל אותם מהאוויר, אבל בכך לא איימנו כלל על השלטון בטהרן. אז איך מגיבים באופן שיציב איום אמיתי על המשטר ברפובליקה האסלאמית של איראן? תוקפים היכן שכואב למשטר ולאזרחיו – תוקפים את תשתית הנפט.
אפשר לפרק את תשתית הנפט של איראן לארבעה חלקים: שדות הפקה, צנרת, בתי זיקוק ומתקני ייצוא. רוב התשתית מרוכזת בקרבת המפרץ הפרסי, ליד שדות הנפט הגדולים של איראן. כשליש מהכנסות טהרן תלויות במכירת נפט, והיא נואשת להשקעה זרה שלא תגיע, בגלל עיצומי המערב. במקרה שהתשתית הזאת תיפגע, האיראנים יתקשו למצוא חלקי חילוף ולתקן את מה שנהרס.
תשתית הנפט של איראן היא מטרה אידיאלית מבחינת ישראל, קלה לזיהוי ולתקיפה. בתי הזיקוק הם מבנים עצומים, המפרידים את הנפט הגולמי למרכיביו במגוון תהליכים כימיים הדורשים אנרגיה רבה, מים וכמובן צינורות נפט. פגיעה בתנורים התעשייתיים בבתי הזיקוק, במגדלי הקירור או במתקני האחסון של הכימיקלים יכולה לשתק את בתי הזיקוק לשבועות ולחודשים. הדבר יפגע באספקת הדלק למשק האיראני, והאזרחים יסבלו מעלייה חדה במחירי הדלק. משבר כזה עלול לעורר הפגנות המוניות נגד המשטר.
יעד אפשרי אחר הוא מתקני יצוא הנפט מאיראן. את רוב הנפט שלה מייצאת איראן דרך האי ח'ארג, בצפון־מזרח המפרץ הפרסי. האי הקטן – שמונה קילומטרים אורכו וארבעה קילומטרים רוחבו – הוא השער הראשי של איראן לשווקי הנפט של העולם. בלעדיו איראן תתקשה לייצא את הנפט שלה, והחבלה החשאית במתקניו או תקיפתו הגלויה יהיו קלות יחסית לביצוע בגלל שטחו הקטן.
ישראל לא חייבת לחסל את תעשיית הנפט האיראנית במכה אחת. מתקני נפט הם קשים להגנה. אי אפשר להטמין בעובי האדמה מסופי ייצוא או בתי זיקוק. הרחקת המתקנים מהמפרץ הפרסי תייקר את השינוע והעיבוד של הנפט. ישראל יכולה, במערכה איטית ומתמדת, להרוס עוד ועוד חלקים מתעשיית הנפט האיראנית, בעודה דורשת מטהרן להפסיק את פעילותה נגד ישראל ולהשלים עמה. ככל שאיראן תסרב, היא תסבול יותר ויותר קשיים בעיבוד הנפט, בהובלתו ובייצואו.
הבעיה העיקרית היא שמערכה כזאת תגרום לארה״ב להתערב כבר בשלב מוקדם. על אף העיצומים המוטלים עליה, איראן ממשיכה לייצא כיום כמיליון חביות נפט ביום. פגיעה באספקת הנפט מאיראן תגרום לעלייה במחיר הנפט העולמי, עניין שנשיאים אמריקנים רגישים אליו. הדבר נכון במיוחד בשנת בחירות, אבל גם אם טראמפ ישב בבית הלבן ב־2025, הוא כנראה יתנגד לכל איום ישראלי על ייצוא הנפט מאיראן. החשש מעליית מחיר החבית כבר הביא את ממשל ביידן לדרוש מאוקראינה להפסיק את המערכה שלה נגד מתקני הנפט ברוסיה.
מה ישראל יכולה לעשות? ראשית, עלינו לסמוך במערכה כזאת רק על נשק ישראלי. אם ישראל משתמשת רק בנשק ישראלי, לארה״ב יש פחות מנופי לחץ שישפיעו עלינו. שנית, עלינו להסביר את ההיגיון בפעולה כזו. צריך להסביר שההתמקדות במתקני הגרעין המבוצרים של איראן עשויה לא רק להיכשל, אלא גם לא להשיג את מטרת ערעור המשטר האיראני; השמדת תעשיית הנפט תציב איום גדול הרבה יותר על עתיד משטר האייתוללות.
