נראה שכבר לא צריך להתאמץ כדי לפרסם תחקיר על שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב. כמעט כל עיתונאי שמתכופף ומרים חרס, מוצא מרגלית. אירוע אחד יכול להיות מקרה; שני אירועים יכולים להיות צירוף מקרים; שלושה אירועים הם כבר מגמה. על הרצף הזה, איך נגדיר תשעה אירועים?
מערכת המשפט מתעלמת מתשעת העננים השחורים הרובצים עליה. היא לא פותחת חלונות, אבל הגשם החומצי שהעננים ממטירים איננו צורב רק את ראשו של השופט שעושה מה שבא לו מעל או מתחת למקפצה, אלא את ההיכל כולו. תחקיר רודף תחקיר, ובשורות הבאות נעשה קצת סדר (לא כרונולוגי) באירועים.
מחמוד אבו־ניג'ם הוא גם חבר וגם רואה החשבון של עו"ד וליד כבוב, בנו של השופט. אבו־ניג'ם תבע כמה חברות בנייה שלטענתו היו חייבות לו כסף, ומי שייצג את הנתבעות היה לא אחר מחברו כבוב. הצדדים הגיעו להסכם פשרה, שבמסגרתו התחייבו החברות הללו לשלם לאבו־ניג'ם 3 מיליון שקלים, זאת באמצעות העברת הזכויות בדירת גג שהייתה עתידה להיבנות בבניין שאחת החברות חתמה לגביו הסכם לביצוע תמ"א 38.
אממה, החברה הזו החזיקה רק ב־75% מזכויות הבנייה באותה דירה. ב־25% הנותרים החזיקה חברה אחרת, שכלל לא ידעה על ההסכם שנרקם מאחורי גבה להברחת הדירה לצורך תשלום חוב. החברה השנייה טענה ל"'קיפוח המיעוט' על ידי חתימה על מתווה נסתר, ללא הרשאה, להברחת דירות, תוך רישומים כוזבים במסמכי תאגיד".
"מצופה היה שהשופט ייזהר וידקדק בתגובתו… ישיב לאחר מחשבה ובדיקה יסודית, ויגיש מטעמו תגובה מדויקת", כתב הנציב שהם (בתמונה) לאחר שנמצאו אי דיוקים בדברי כבוב
"התנהלות חמורה העולה כדי עבירה פלילית", הגדירה שופטת המחוזי (דאז) רות רונן את מעשי החברה שייצג עו"ד כבוב. החברה המקופחת הגישה בקשה דחופה ל"סעדים זמניים במעמד צד אחד". היא דרשה להטיל עיקול על חשבונותיו של אבו־ניג'ם שקיבל את הזכויות בדירה, ומתן צו לביטול עסקת המכר של דירת הגג למר אבו־ניג'ם. סעדים במעמד צד אחד נדרשים כאשר ישנו חשד להברחת נכסים, והתובע מבקש מבית המשפט להקפיא את המצב במהירות בלי לתת לצד השני זמן התארגנות להברחות ותחבולות. בבקשה כזו, השאלה אם יינתן סעד כלשהו בטרם תובא הבקשה לידיעת הצד השני היא קריטית ומהותית.
הבקשה הגיעה לשופט חאלד כבוב, שלא פסל את עצמו אף שבנו ייצג את הנתבעת שהבריחה נכסים. כבודו דחה את הבקשה והוציא צו לקבלת "תגובת המשיבים", מה שבפועל הרס את יסוד ההפתעה, שכאמור הוא היתרון המרכזי של "צו זמני במעמד צד אחד". רק למחרת, כשהחברה המקופחת דרשה מכבוב לפסול את עצמו, הוא נענה. אבל זה כבר היה מאוחר מדי, שכן יתרון ההפתעה אבד לה.
את התלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, אורי שהם, הגישו ארגון "לביא" וארגון "בצלמו". כבוב טען בתחילה שלא הייתה לו היכרות עם הצדדים בתיק, טענה תמוהה נוכח העובדה שאבו־ניג'ם הוא רואה החשבון של כל ילדיו, ושברשתות החברתיות נמצאה תמונה שבה הצטלם השופט כבוב עם בנו עורך הדין ועם אבו־ניג'ם.
כבוב ניסה גם להמעיט במשמעות ההחלטה שלו, וטען בנוסף שהוא לא ידע שבנו מייצג את הנתבעים בתיק. את הטענה הזו דחה הנציב שהם: "עיון בתיק המדובר על נספחיו, כפי שהשופט עצמו ציין בהחלטתו כי עשה, היה מגלה על נקלה כי ילדיו קשורים, בין במישרין ובין בעקיפין, בהליך, ושומה היה עליו שלא לדון בתיק, ובוודאי שלא ליתן כל החלטה בעניין".
"התלונה נמצאה מוצדקת", קבע בשבוע שעבר נציב השופטים. "גם אם אקבל (בדוחק) את הסברו של השופט, לפיו הוא לא הכיר את מר אבו־ניג'ם באופן אישי (הגם שהצטלם עימו), הרי שדי בעובדה שילדיו היו מעורבים בהליך הקודם שעל בסיסו התנהל התיק הנדון – כדי למנוע ממנו מליתן כל החלטה בתיק". בהחלטה רשמית נקבע אפוא כי שופט בית המשפט העליון כבוב נהג בניגוד עניינים.
בשם האב
מרים כבוב־סיקסיק, בתו של השופט, היא עורכת דין פרטית שהתהדרה במשרד חדש ומפואר. כתב "כאן 11" אבישי גרינצייג פרסם שבערב ההשקה של המשרד – שנועד למשוך לקוחות ולקדם מכירות – הציבה כבוב־סיקסיק במבואה תמונת דיוקן גדולה של אביה, שופט בית המשפט העליון, הצטלמה לידה והעלתה את התמונה לרשתות החברתיות. לקידום מכירות זה מעולה, אבל מבחינת כבודו זוהי עבירה מפורשת על הוראות האתיקה לשופטים, הקובעות כי אסור לשופט להשתמש במעמדו כדי לקדם אינטרסים שלו או של מקורביו.
כאן העסק התחיל להסתבך. לאחר שארגון לביא הגיש תלונה לנציב התלונות על השופטים, מסר השופט בתחילה כי "בתו, עו"ד מרים כבוב־סיקסיק, היא עורכת דין ותיקה שהעתיקה את משרדה הקודם למיקום חדש שאותו עיצבה כראות עיניה, ללא כל מעורבות מצידו. לרגל המעבר למשרדה החדש ערכה הבת אירוע פתיחה, שבו הוא נמנע מלהשתתף, כפי שנהג גם לגבי אירועים דומים במשך השנים".
כבוב טען אפוא שהוא לא משתתף באירועי השקה של ילדיו, שהתמונה שלו במשרדה של בתו צולמה בכלל כשבוע לאחר ערב ההשקה, וכי הוא לא ידע שהתמונה תפורסם ברשתות החברתיות. "לא מצאתי לדחות הסבר זה", כתב הנציב שהם, "ואולם סבורני כי שומה היה עליו לנהוג בזהירות יתר ולוודא כי לא ייעשה שימוש פסול בתמונתו. על כן, טוב ונכון עשה השופט כאשר הורה מיידית להסיר את התמונה".
מה שקרה בהמשך מזכיר את הרעיון של עבירת "פגע וברח": ההכחשה, ההפקרה ואי נטילת האחריות הן עבירה עצמאית, מעבר למעשה עצמו.
מתוך 897 תלונות נגד שופטים ב־2023, רק 38 נמצאו מוצדקות. שיעור לא מבוטל מהתלונות המוצדקות שייך לשופט אחד: חאלד כבוב
די מהר התגלה שכבודו לא דייק בדיווחיו. הארגונים "בצלמו" ו"הפורום המשפטי למען ישראל" שלחו לנציב את ראיית הזהב – השופט מצולם בחברת מקורבים ולקוחות באירוע השקה במשרדה של בתו, ותמונות נוספות המגלות שהבת יקירה לו ערכה שימוש קבוע, במשך שנים, בתמונות של אביה כדי לקדם את ענייני משרדה. אגב, לא רק היא מינפה את האב. גם אחיה, עו"ד וליד מהסיפור הקודם, וגם אחותה, עו"ד נבילה, משתמשים בדיוקנאות האב כדי לקדם מכירות. עוד התגלה שבניגוד להצהרתו של כבוב, התמונות לא הוסרו מדפיהם של ילדיו ברשתות החברתיות.
הנציב פנה לכבוב כדי שירענן את זיכרונו, וזה סיפק גרסה חדשה. "בתגובתי הקודמת הוספתי וציינתי כי נמנעתי מהשתתפות באירוע זה, כפי שנמנעתי מלהשתתף באירועים דומים במשך השנים האחרונות. ברם, לצערי נוכחתי לאחר מכן כי נשמטו מזיכרוני שני אירועים שהתקיימו שם", כתב כבוב, והוסיף הסבר: "נוכחותי באותם אירועים הייתה בגדר נוכחות הורה באירוע משמעותי של ילדיו, ובוודאי שלא לשם קידומם העסקי".
"התלונה נמצאה מוצדקת", קבע הנציב, ושלח רמזים עבים לרמת המהימנות של כבודו: "מצופה היה שהשופט ייזהר וידקדק בתגובתו גם בעניין השתתפותו בהשקת משרדה של בתו, כמו גם באירועים דומים שנערכו במשרדיהם של בנו ובתו האחרים, ולא יצהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי הוא נמנע מהשתתפות באירוע האחרון שנערך במשרדה של בתו. הגם שאיני סבור כי השופט ביקש להטעות אותי ביודעין ובכוונה תחילה, הרי שלאור החשיבות הרבה שאני רואה בכך שכל שופט, ובפרט שופט בית המשפט העליון, ישיב לפניות הנציב לאחר מחשבה ובדיקה יסודית, ויגיש מטעמו תגובה מדויקת, מוצא אני לקבוע כי התלונה נמצאה מוצדקת בנושאים שפורטו".
לא רק לילדיו העניק השופט כבוב שירותי יח"צ, גם לחברים. כך למשל השתתף כבוב באירוע של חברת הנדל"ן המסחרית "ג'ונס ג'אפה", וגם באירוע פתיחת המשרד של עו"ד עבד זבדה, שם צולם עם עבריין מורשע בשם איאד זבדה שיוצג על ידי בנו של השופט – מיודענו עו"ד וליד כבוב.
כבוב טען שהוא הגיע לפני האורחים ויצא לפני שהמסיבה החלה. "לא מצאתי לפקפק בדבריו של השופט בכל הנוגע לצילומו בחברתו של מר איאד זבדה", כתב שהם, והוסיף נימוק שאנו שומעים לא פעם מפיהם של מקורבי רבנים שסרחו. "חזקה עליו, כמי שמכהן כשופט בבית המשפט העליון, שלו ידע כי מדובר במי שהורשע בפלילים, וכפי הנראה גם יוצג על ידי בנו, שהיה נמנע מכך". אם הוא כזה גדול, לא יכול להיות שהוא טעה. הנציב הסתפק בהערה: "עדיין היה עליו לנקוט במשנה זהירות ולוודא כי לא ייעשה שימוש פסול בנוכחותו באירוע, ובאופן המנוגד לכללי האתיקה החלים עליו".
לא ידע, לא ראה, לא שמע
הלאה. באוגוסט 2020 נפגש כבוב עם יוסף מוחֵ'ימַר, יושב ראש הארגון הלאומני "מוראביטון" הפועל נגד יהודים שעולים להר הבית, ועם עכרמה צברי, מטיף שהתבטא בעבר בעד פיגועי התאבדות. בפגישה קיבל מהם כבוב מגן הוקרה על פעילותו של אביו בשמירת המסגדים והמקומות הקדושים ביפו. כזכור, חברים בוועדה למינוי שופטים התנגדו למנות את כבוב לבית המשפט העליון בטענה שהוא נפגש עם תומכי טרור. גם אז הוא טען לא ראיתי, לא ידעתי, לא שמעתי. את הפרשייה הזו פרסם כתב "ישראל היום" נטעאל בנדל.
תחקיר נוסף, של רביב דרוקר, עסק בניסיון של אדם בשם אמיר ברמלי, שנשפט והורשע אצל כבוב, לסחוט את השופט באמצעות בנו וליד. גם שרון שפורר פרסמה תחקיר העוסק בניגודי עניינים לכאורה בין ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה לכבוב, לאור המקומות שבהם עבדו בניו ובנותיו של כבוב בעבר. מדובר במשרדי עו"ד רבים שכולם קשורים לאפי נוה, ואף אחד מהם לא הופיע במסמך המניעויות של כבוב.
תחקיר שפרסם יואב יצחק עסק בקשרים שבין כבוב לעבריין דאוד זתוניה. על פי התחקיר, השופט כבוב נראה לעיתים קרובות מתרועע בבית קפה ביפו עם זתוניה – עבריין בולט בתחום הפרוטקשן והסחיטה באיומים. זתוניה נעצר ונחקר ביחידת להב 433 בחשד שעמד בראש פירמידת ארגונים העוסקים בסחיטה וגביית דמי חסות, באמצעות חברת "מוקד יפו" שבה החזיק בשותפות עם אחיו. וליד כבוב, הבן של, ייצג את זתוניה בערכאות.
בתגובה ששיגר כבוב, באמצעות דוברות בתי המשפט, לחשדות שהעלה יואב יצחק, נאמר כי "מר זתוניה מוכר לשופט כבוב בהיותו תושב העיר יפו ומתגורר ברחוב מקביל אל השופט. השופט כבוב נוהג לשבת בבית קפה סמוך לשוק הפשפשים. במסגרת זו אירעו המפגשים בבית הקפה. לא ידוע לשופט כבוב כי מי מילדיו ייצג את מר זתוניה".
התגובה לא סיפקה את יצחק, שהביא תיעוד לכמה וכמה מפגשים שהתקיימו בין כבוב לעבריין זתוניה. לדבריו, "ביום 16.09.22 כבוב וזתוניה הגיעו יחד לבית הקפה והסתודדו כידידים קרובים. בפגישה זו הרכיב כבודו משקפיים שחורים. זר אולי לא היה מבחין כי מדובר בכבוב, שופט בית המשפט העליון… קשה להאמין כי נעלמו מעיניו או מאוזניו של כבוב כל אותן כתבות בתקשורת שסיקרו את מעלליו של דאוד, ואת העובדה כי דאוד מיוצג על ידי בנו עו"ד וליד כבוב".
התלונה האחרונה שהוגשה נגד כבוב הייתה בגין צילום משותף שלו, בניגוד לכללי האתיקה, עם ראש עיריית תל־אביב־יפו רון חולדאי, זאת כאשר כבוב יושב בתיקים רגישים שהעירייה היא צד בהם.
מכתים את הססטיסטיקה
לנציב שהם לקח זמן לטפל בתלונות. באחת ההחלטות ביטא שהם את מורת רוחו מפעילות "לביא" ו"בצלמו", המתבססת על כתבות עיתונאיות: "ככלל רואה הנציבות טעם לפגם בעצם הגשת תלונות על שופטים אשר מבוססות על פרסומים עיתונאיים. כל שכן כאשר למתלונן אין זיקה ישירה לאירוע הנטען. אין זה מתפקידה של הנציבות לחוות דעה לגבי מידת הדיוק בעובדות עליהן מבוססות הכתבות, ועד כמה מדובר בכתבות מאוזנות ואובייקטיביות".
למרות ההסתייגות, הנציב הודה שמחובתו לחקור את האירועים. חוק סדר הדין הפלילי קובע שאם נודע למשטרה על ביצוע עבירה היא חייבת לחקור אותה, לא משנה מה מקור הידיעה ואם למי שהביא אותה יש או אין אינטרס. בהיותו גוף חוקר ביחס לשופטים, הנציב מחויב לסנטדרט הזה, ובשבוע שעבר הוא אכן פרסם את החלטותיו.
השבוע שלחו חברי הוועדה לבחירת שופטים, אורית סטרוק ויצחק קרויזר, מכתב ליו"ר הוועדה השר יריב לוין, ובו כתבו כי "מהחלטות הנציב עולה תמונה בעייתית, הן בהיבטי אי עמידה בכללים בסיסיים של ניגוד עניינים, והן בהיבטי אי אמירת אמת". הם דרשו מהנציב לדון בהדחתו של כבוב עוד לפני סיום הקדנציה של הנציב שהם, בחודש מאי הקרוב.
מתוך 897 תלונות שהוגשו נגד שופטים בשנת 2023, רק 38 נמצאו מוצדקות. אחוז לא מבוטל מהתלונות המוצדקות הללו שייך לשופט אחד: חאלד כבוב. הוא השופט הראשון שגורם לבית המשפט העליון לככב בסטטיסטיקה המפוקפקת. לא נעים להדיח שופט מכהן בעליון, אבל המערכת שדורשת מכל העולם ואשתו לעמוד בסטנדרטים של ניקיון כפיים, חייבת להביט במראה ולקשוט עצמה לפני שהיא מטיפה מוסר לאחרים.
