אחת לכמה זמן מתקילים אותי בשאלה: "מאיפה אתה יודע כל כך הרבה על יין?". התשובה מורכבת. בקצרה? ניסיון ולימודים מקצועיים. אבל התשובה הארוכה כוללת שלושה רבדים עיקריים של העמקת הידע וחידוד היכולות בתחום היין.
כל מה שייכתב פה מדבר על הצד של מלצר היין, ה"סומלייה" (Sommelier), מכיוון שייננים ויצרני יין ניגשים לנושא בהיבטים שונים לחלוטין. ייננים ויצרנים מתעסקים בחומר הגלם – הענבים וכל המורכבויות הכרוכות בהם – ובהגעה למוצר המוגמר. לעומתם, סומלייה מקבל מוצר מוגמר ומנסה להנגיש אותו לקהל הרחב, וחותר להתאמה מדויקת בין האדם והמצב ובין היין.
הרובד הראשון של הידע שלי נובע מהתלמדויות בסיסיות שעשיתי בעברי כמלצר (צריך להתחיל איפשהו). שם למדתי את הבסיס של הבסיס. מה ההבדל בין יין לבן לאדום, קצת שמות של זני ענבים, טעימות כדי להבדיל בין גוף קל ממש לגוף מלא. כך אפשר ליצור שפה משותפת עם הלקוחות שמעוניינים ביין ולא מכירים את תפריט המסעדה.
הרובד השני, המקפצה המקצועית העיקרית והחזקה ביותר, הוא לימודי יין מקצועיים שמתקיימים בארץ בכמה מקומות וברמות שונות של העמקה. במוסדות העוסקים בכך אפשר למצוא את "איש הענבים", שמציע קורסים כמו "טעימה שיפוטית". לצידו קיים גם "יקב שורק", שמציע בעיקר קורסים להכנת יין אך גם מפעיל קורס טעימת יין. ביחד איתם פועל גוף שנקרא WSET או Wine and Spirits Education Trust. לנציגות שלו בארץ קוראים W Wine school, והוא המוסד הלא אקדמי המקומי הגדול ביותר ללימודי טעימת יין. ב־W מציעים כמה מסלולי לימוד ברמות שונות של ידע והיקף.
אז כששואלים אותי, אין לי ברירה אלא להמליץ על מה שאני מכיר ויודע – הקורסים של W, שקיימים גם בגרסה כשרה וגם בגרסה לא כשרה. ממה שידוע לי, כל הקורסים פועלים כדי לייצר שיטת טעימה מערכתית ואובייקטיבית ככל האפשר בטעימת יינות ובניתוחם.
ויש גם רובד שלישי, שבנוי על שני הרבדים הקודמים. זהו הניסיון. רק לאחר שלמדתי איך לטעום יין, לבחון אותו ולדבר עליו באופן מקצועי, מגיע השימוש העיקרי בידע. כי למידת הפרמטרים לבחינת יין היא חשובה, אבל מה שמחדד את היכולת הוא השימוש בהם שוב ושוב בטעימת מאות יינות. חלק מהטעימות מתקיימות באירועי טעימות מודרכות ובביקורים ביקבים, שאפשר לטעום בהם מגוון של יינות בלי לקנות הרבה בקבוקים (אבל גם זה כיף). אז בפעם הבאה שתראו שמתקיים אירוע טעימות של יקב או ערב יינן מתארח, אני ממליץ שתקפצו לשם, כדי שתוכלו לחדד את החך ולתרגל את הכיף.
המסקנה מכל זה היא ששתייה של יין לא הביאה לי את כל הידע, וגם הישיבה בכיתה והלימוד לא הספיקו. הדרך הנכונה היא תורה ועבודה: יישום התיאוריה שנלמדה בכיתה בפרקטיקה של השתייה. והתיאוריה יכולה עדיין להתפתח: בימים אלו, למשל, אני לומד קורס נוסף כדי להעמיק עוד יותר את יכולות שיפוט היין שלי, אז שיהיה בהצלחה לי ובתקווה גם לכם, אם תבואו ללמוד.
