גם כמעט חמישה חודשים אחרי שפרצה המלחמה, היא עמוק בתוכנו. משפחות שבני משפחותיהם נחטפו או נרצחו, כאלו שבניהם נהרגו ונפצעו בלחימה, כאלו שחזרו ממילואים אחרי שלושה וארבעה חודשים וצריכים לחזור לעבודה, לשקם את העסקים ולחזק את הבית.
בתוך כל אלו, האמוציות שמערכת הבחירות לרשויות המקומיות בחברה החרדית מצליחה להוציא מהמועמדים, ומפלגות, תושבים ואנשי תקשורת היא בלתי נתפסת, בטח ביחס לדברים שהציבור הישראלי עסוק בהם בשאר חלקי הארץ.
בהרבה מאוד תחומים קיימים פערים בין הציבור הכללי לחרדי; כלכלה, צבא, תעסוקה – וכל אלו הן מגמות שהולכות ומשתנות. אך דבר אחד בולט במיוחד פעם בחמש שנים – הפער בין מערכת הבחירות לרשויות המקומיות החרדיות לבין המערכות בערים וברשויות בשאר המדינה.
אין להקל ראש בבחירות לרשויות המקומיות, במי שיוביל את העיר המועצה שלך לחמש שנים הקרובות, ידאג לחינוך הילדים, לפינוי הזבל, לתרבות ולניקיון. ההחלטה לקיים את הבחירות במציאות הנוכחית התקבלה אחרי דיונים ארוכים על העיתוי, ולבסוף נקבע כי הן יידחו בחודש ימים בלבד, לטובת חידוש פעילות שגרתית של המועצות, קידום תכניות, אישור תקציבים וצורך להעניק ודאות לתושבים. זהות המועמד שיעמוד בראשות העיר היא משמעותית ובמקומות מסוימים קריטית להצלחתה, ולא מדובר בדבר שיש להפחית מערכו.
עם כל זאת, האם למפלגת הליכוד או יש עתיד יש פחות רצון ועניין שמועמדים מטעמם ייבחרו לראשות עיר מסוימת? הרי בוודאי שלא, האם חברי "הציונות הדתית" לא מעוניינים שהנבחרים שלהם ימשיכו לכהן כחברי המועצות ברחבי הארץ? אין פה שאלה.
סיקרתי את מערכת הבחירות לרשויות המקומיות ב-2018, האמוציות היו כמעט אחד לאחד שאלו שנשמעות כיום, הקמפיינים היו יצריים והמאבקים התרחשו במקומות שיצרו הרבה מאד עניין כמו בית שמש, ירושלים, אלעד. אך בניגוד לפני חמש שנים, אז מילה כמו "דרמה" הייתה משעשעת במידה מסוימת בהקשר של אירועים חרדים מקומיים אזוטריים, כיום זה נשמע ממש מוגזם. פה עולה השאלה איפה עובר הקו שבין המשך הדילים והעסקנות, תמיכת האדמו"ר במועמד איקס, לגבש הסכמה על העיר הזאת או לפתוח במלחמה על עיר אחרת, לבין ההבנה שמרבית הציבור הישראלי לא נמצא שם.
צריך לומר, לא מדובר בניתוק של הציבור החרדי, ששותף מלא ברובו המוחלט בתחושות הקשות של המלחמה, ששותפות במאמצים ובסיוע איפה שרק אפשר. זה האמת היא גם לא תלוי בתושבים ובאזרחים, זה קשור לראשי המפלגות, קמפיינרים, כשאת הרוב מנהלים צייצנים, יועצים אסטרטגיים ופעילים סוג ד'. האמוציות שיש בליכוד סביב בחירות של ראשי ערים לא פחותות ממה שקורה אצל החרדים. אבל הם לא מייחצנים את זה ככה, זה לא קרב סמסים, עדכונים בווטסאפ ושלטים שממלאים את הרחובות, בשבוע שנותר אפשר להוריד הלהבות ולהיזכר איפה אנשים באמת נמצאים.
את התוצאות של הניתוק הזה נראה באחוזי הצבעה שיפורסמו למחרת. ההערכות מדברות על אחוזי הצבעה נמוכים משמעותית בציבור הכללי לעומת הציבור החרדי, שגם בקרבו הם צפויים להיות נמוכים מהרגיל, אך גבוהים יותר משאר חלקי הארץ, בין היתר בשל הוראת הרבנים. הנתון הזה דווקא מעודד, ההתגייסות החרדית, והמעורבות החברתית בה אנשים לוקחים אחריות על המקום בו הם חיים, היא חינוך לדוגמא והערכה אזרחית.
