חברות ישראליות ויבואניות מזון הודיעו בשבועות האחרונים על עליות מחירים, ועוררו מחאה ציבורית. אם המלחמה לא מכבידה מספיק על המשפחות הישראליות, עליות המחירים מוסיפות קושי כלכלי להתמודדות היומיומית.
העלאות המחירים חלות בעיקר על מוצרי מזון וטואלטיקה, שהצרכנים הישראלים ממילא משלמים עליהם מחיר גבוה בהשוואה לאירופה ולמדינות המפותחות. ההתייקרויות נוספו לעלייה במחירי החשמל והדלק, שמכבידה אף היא על הציבור הרחב. חלק מהעלאות המחירים כבר נכנסו לתוקף, והצרכן הישראלי יראה אותן ברשתות השיווק. חלק ייכנסו לתוקף בחודש הקרוב.
החברות שהודיעו על העלאת מחירים כוללות את אסם, שהודיעה על התייקרות מוצריה בשיעור של כ־9 אחוזים; יוניליוור, שהודיעה על העלאת מחירי מוצרי הגלידה והשוקולד בשיעור של כ־10 אחוזים, בעקבות התייקרות הסוכר והקקאו; שטראוס, שהודיעה על התייקרות של כרבע ממוצריה, חלקם בשיעורים גבוהים של 10 עד 14 אחוזים; יבואניות המזון הגדולות שסטוביץ וויליפוד, שבמקרה של חלקן זו העלאת המחירים השנייה והשלישית השנה; זוגלובק, שהודיעה על התייקרות מוצרים רבים כמו נקניקים ונקניקיות, שניצלים והמבורגר, בשיעור ממוצע של כ־9 אחוזים; וכמותן גם סוגת, תה ויסוצקי ועוד.
שר הכלכלה ניר ברקת ניסה להילחם השבוע בעליות המחירים, ואף הציב אולטימטום לחברות: אם בתוך 72 שעות לא יודיעו על ביטול ההתייקרות, הן ייכנסו ל"רשימה שחורה" ויעמדו תחת “ביוש רגולטורי". “מאז 7 באוקטובר מצויה ישראל במלחמה קשה וארוכה, שיש לה השלכות קשות על המשק הישראלי והציבור", כתב ברקת לחברות. “לתדהמת כולנו, בחסות המלחמה אנו עדים להעלאות מחירי המזון בידי תאגידים גדולים, ספקים וקמעונאים". הוא ציין עוד ש“מדובר ביריקה בפרצופו של ציבור צרכנים נאמן, המעשיר את קופתכם וכיסכם".
מוקדם יותר השבוע איים ברקת בקידום חקיקה שתאסור העלאת מחירים בזמן מלחמה, אך לדברי לשכתו הוא נבלם בידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ וראש הממשלה בנימין נתניהו. במשרד האוצר כינו השבוע את ההצעה הזו “המשך הקו הפופוליסטי של ברקת", וטענו כי מדובר בהתערבות קיצונית בשוק וביחסי מסחר, שאין לה מקום במדינה מתוקנת. ברקת טוען שבאפשרותו לבצע צעדים נוספים אם החברות לא ייענו לאולטימטום שלו ויבטלו את העלאות המחירים.
מה שטוב לאירופה
אין צדיקים בסיפור הזה. לא ברור כלל שיש הצדקה כלכלית להעלאות מחירים בעת הזאת, אך התרופה ששר הכלכלה ביקש להציע – הקפאת מחירים – עלולה להיות חמורה מהמחלה. חברות המזון טוענות כי נאלצו להעלות מחירים בגלל התייקרות חומרי הגלם והשינוע הבינלאומי, אף שברקת משיב שרוב העלאות המחירים נועדו להגדיל את הרווח של החברות על חשבון הציבור. מבחינה כלכלית נראה שהעלאת המחירים היא בעיקר תוצאה של הביקוש הגבוה למוצרי מזון, ולא סיבות חיצוניות קיצוניות שדחפו את המחירים למעלה.
גם אם חלה עלייה מסוימת בעלויות חומרי הגלם, וגם אם התגלעו קשיים מסוימים בשרשראות האספקה ובעיות כוח אדם בתחילת המלחמה, רוב הבעיות כבר נפתרו. כשמסתכלים על השינויים במדדי עלויות הייצור, רואים דווקא ירידה במדד התפוקות בענף ייצור המזון ובמדד מחירי התשומה בענף החקלאות – כלומר, ירידה בעלויות הכלליות של ייצור המזון בישראל. בשנה האחרונה עלו מחירי המזון במידה ניכרת יותר מעליית מדד המחירים לצרכן, ועוד אחרי סדרת העלאות מחירים בשנה האחרונה.
האינפלציה התמתנה בחודשים האחרונים, אבל חברות המזון ממשיכות להעלות מחירים. גם מצב היבואניות השתפר בחודשים האחרונים בגלל הירידה בשער הדולר, כך שקשה למצוא הצדקה כלכלית לגל עליות המחירים הזה.
מחקר עדכני של בנק ישראל תולה את הסיבה לעליית המחירים בביקוש גבוה למוצרי מזון. בראשית המלחמה הציבור נטה לאגור מוצרי מזון והגדיל את הביקוש להם. בזמן המלחמה הציבור פחות נוטה לבלות במסעדות ובבתי קפה, ולכן צורך יותר מוצרי מזון ברשתות השיווק ובמרכולים. המלחמה גם הגדילה את הביקוש המוסדי־ציבורי למזון, למשל במקרה של הסעדה לחיילי המילואים ולמפונים. במילים אחרות: אנשים קונים יותר מזון בזמן מלחמה, ולכן חברות המזון מרשות לעצמן להעלות מחירים.
אבל גם אם אין הצדקה להתייקרות בעת הזאת, הצעד שמציע שר הכלכלה ברקת – ביטול כל העלאת מחירים בזמן מלחמה – הוא אכן פעולה קיצונית שתעוות את מערכת המחירים ואת יכולתה לחלק משאבים. זו מערכת שהכרחית בזמני חירום אפילו יותר מבשגרה.
חשבו על מכירות נייר הדבק בזמן מלחמת המפרץ או על מחירי המסכות בזמן מגפת הקורונה: אם המחירים היו נשארים ברמה הנמוכה מלפני המלחמה, עד מהרה היינו מגיעים למצב של מחסור כי מעט אנשים היו קונים הרבה סחורה, ולאחרים לא היה נשאר דבר. המחירים הגבוהים הבטיחו שאנשים רכשו רק את הכמות הדרושה להם, וגם אותתו ליצרנים וליבואנים לייצר עוד נייר דבק ועוד מסכות פנים, מה שהביא בסופו של דבר להורדת המחירים. גם בזמן הקורונה ראינו פוליטיקאים פופוליסטים שרצו לפקח על מחירי המסכות, וזו הייתה טעות אז כמו שהפיקוח על מחירי מוצרי המזון יהיה טעות היום.
הבעיה האמיתית אינה העלאת מחירים כזאת או אחרת, אלא המבנה הכללי של שוק המזון בישראל – שוק ריכוזי ונעדר תחרות באופן חריג. אם שוק המזון נשלט ברובו בידי מעט חברות, כוח המיקוח של הציבור נמוך יותר, ואין לחצים תחרותיים שיביאו להורדת מחירים. גורם בכיר במשק ששוחח איתנו הסביר כי 60 אחוזים משוק המזון נשלטים בידי ארבע יצרניות מזון וארבע יבואניות מזון. כוח השוק העודף הזה מאפשר להן להעלות מחירים, מה שגורם ליוקר המחיה שלנו להיות מהגבוהים במערב.
באופן אירוני, על אף ההצעה הבעייתית של השר ברקת, דווקא משרדו מוביל רפורמה שיכולה להביא מזור שורשי ויסודי לבעיות הבסיסיות של שוק המזון בישראל. רפורמת “מה שטוב לאירופה טוב לישראל" קודמה במשרד הכלכלה בשנה האחרונה, ומאז תחילת המלחמה הוקפאה. חלקה הראשון עבר בכנסת בחודש שעבר, והוא מאפשר למגוון גדול של מוצרי צריכה להיכנס לישראל בלי עיכוב של בדיקות בנמל: במקום זאת הסחורה תשוחרר ישירות למחסני היבואנים. בינתיים, חלקה השני והחשוב יותר של הרפורמה עדיין ממתין לחקיקה.
השלמת הרפורמה תאפשר השוואת תנאים בין אירופה לישראל, כך שתו תקן אירופי יתקבל בישראל באופן מיידי, ללא בדיקות מיוחדות או התאמה לדרישות התקן הישראלי הייחודי. הדרישות המקומיות חוסמות את ייבואם של חלק ניכר מהמוצרים האירופיים הזולים יותר, ובהם גם מוצרי מזון ותמרוקים. כך נבלמו בכניסה לארץ רבים ממוצרי המותג הפרטי של רשת השיווק קארפור, כך שמרבית ההוזלה הפוטנציאלית לא הגיעה אלינו.
אם חברות המזון והיבואניות הגדולות מחזיקות בכוח שוק גדול עד כדי כך שהן מרשות לעצמן להעלות מחירים בזמן מלחמה, אפילו אחרי סדרה של העלאות מחירים בשנה החולפת וגם כשהמחירים מלכתחילה גבוהים יותר מבמדינות אירופה, אזי הפתרון – כמו תמיד – הוא לצמצם את כוחן הריכוזי, לנפץ את המונופולים ולפתוח את השווקים לתחרות אמיתית.
שר הכלכלה ברקת יכול להוביל שינוי גדול בשוק הישראלי, והוא יכול להמשיך בהצהרות פומפוזיות ובצעדים פופוליסטיים. האפשרות השנייה אולי מביאה לו יותר לייקים וכותרות, אבל רק הראשונה יכולה להביא להורדת מחירים.
