פרשן חדשות 12 ירון אברהם תקף השבוע את התוכנית "הפטריוטים" בהשתתפותי. ערב לפני כן ניהלנו דיון סוער באולפן ובמהלכו אמרו כמה מחברי הדיון דברים חריפים על אופי הדיון התקשורתי בעסקת החטופים, וגם על העסקה עצמה והמחירים שאנו עלולים לשלם. למחרת בערוץ 12, רפי רשף שאל שאלה נפלאה שבאה למסגר את הדיון: "אבל איך זה קורה, ירון, שכל השלושה מוכנים להגיד דברים כאלה?". אברהם לא אכזב את רשף: "עזוב אותך, נו, אנחנו לא תמימים, אנחנו מבינים מאיפה הדברים האלה מגיעים. בסדר, אנחנו יודעים מה הלך הרוח. זה לא מקרי שכל הדברים האלה מגיעים בבת אחת, בצבר אחד, שכל הפאנל מסכים על אותם דברים. עזוב, זה על גבול המביך".
ייתכן שבאמת הייתה כאן הסכמה מטלטלת בין כל חברי הפאנל. מה לעשות, לא בכל אולפן אפשר לייצר את הוויכוחים העזים שכולנו זוכרים בין דנה וייס לדפנה ליאל, בין גיא פלג לאמנון אברמוביץ', בין ערד ניר לעודד בן־עמי, ובין מוחמד מג'אדלה לאוהד חמו ולירון אברהם. ייתכן שהיה כאן מקרה נדיר שבו שלושה חברים בדיון הסכימו ביניהם שעסקה מופקרת תגבה חיים של אנשים שההבדל המרכזי בינם ובין החטופים הוא שאנחנו עדיין לא מכירים את פניהם. מתנצלים. בעתיד נלמד ויכוח מהו.
לגבי הרמיזות על תדרוכים, בנוסח "זה לא מקרי שכל הדברים האלה מגיעים בבת אחת": אנשי ימין עם מיקרופון הם לא כבשה תועה, שאם לא אומרים לה מלמעלה־בואכה־בלפור מה להגיד, היא מיד תומכת בשחרור כל הרוצחים הפלסטינים. אני זוכר את עסקת שליט. אני זוכר את הטירוף, את הקמפיין המשוגע. אני זוכר שכל מי שרמז על התנגדות קלה הוצג כחסר לב שרוצה במותו של שליט. לשמחתנו, ירון, העולם השתנה, והוויכוח קיים. בניגוד למה שרמזת, אף אחד לא אמר לנו מה להגיד. כל הסקרים מוכיחים שהשיח בערוץ 14 מייצג הרבה יותר את דעת הציבור מאשר ההפקרות שמתנהלת ביתר האולפנים בחסות "הדאגה לחטופים". הפוליטיקאים "הרעים" לא אומרים לנו מה להגיד: האזרחים הטובים אומרים להם מה הם צריכים לעשות.
בערוץ 12 רוצים לשחרר רוצחי המונים תמורת החטופים? דעה לגיטימית. רוצים לעצור את המלחמה תמורת החטופים? זכותם לחשוב ולומר את זה. אבל אנחנו לא צריכים שום תדרוך כדי לדעת שלגיטימי לגמרי לחשוב אחרת.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
