בשנים אחרות, בימים אלו של שלהי שבט ותחילת פברואר, פוקדים עשרות אלפי ישראלים את הנגב המערבי כדי ליהנות מהמרבדים האדומים של הכלניות. אבל השנה הזאת שונה, ודאי בנגב המערבי. באזורי הפריחה מסתובבים בימים אלו בעיקר חיילים או מבקרים שבאו לסייר באזורי הזוועה של שבעה באוקטובר.
לפני שבועיים פורסמו אירועי "דרום אדום" שהיו אמורים להתקיים גם השנה, באופי אחר ומותאם לאווירה. כך למשל תוכננה צעדת כלניות לזכרו של אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער־הנגב ומיוזמי דרום אדום, שנרצח בשמחת תורה בקיבוצו כפר־עזה. בעקבות פרסום האירועים החלו להישמע קולות ביקורתיים מצד חלק מתושבי העוטף על קיומם של האירועים בצל המלחמה, כשרוב התושבים אינם בבתיהם והחטופים עדיין בעזה.
בר חפץ, חבר קיבוץ נירים, פרסם טור באתר "המקום הכי חם בגיהינום", שבו ביקש מאזרחי ישראל שלא לבוא לאירועי דרום אדום. "זהו חבל ארץ שהתושבים שלו פליטים בארצם במקרה הטוב", כתב חפץ, "רבים מהם נרצחו ועשרות מהם עדיין מצויים בשבי חמאס מתחת לחאן־יונס. לעשות כאן פיקניק כשהיישובים נטושים ושרופים, זה כמו לעשות מסיבה בבית של שכן שנמצא בטיפול נמרץ בבית חולים, לפלוש למקום כשהמארחים אינם. זה הבית שלנו, והפעם אנחנו לא מזמינים".
אבל היו גם קולות אחרים. אילנית סוויסה, יוצרת תיאטרון וקולנוע ותושבת כפר־עזה, קראה בעמוד הפייסבוק שלה "להציף את הדרום האדום". "בואו בהמוניכם, ביתי ביתכם", כתבה סוויסה. "דווקא בגלל שאני איני בבית אני מרגישה שאתם ממלאים את מקומי 'בזמן האשפוז שלי', ואתם מביאים איתכם חיים ושמחה והעיניים שלכם גומעות את יופיו של המקום, והוא מחלים בזכות תשומת הלב שלכם". סוויסה כתבה שהיא מכירה בכך שגם המבקרים מחוץ לעוטף נפגעו בשבעה באוקטובר, והזכירה את החיילים הרבים שמקריבים את נפשם בהגנה על האזור. "הדרום האדום שלכם בדיוק כמו שהוא שלי. בואו לבקר ותרגישו בבית ותהיו שותפים שלנו כשלא נסכים להתפשר על פחות מביטחון מלא בדרום… בואו לבקר ושובו לכיכרות להילחם על החטופים והחטופות שלנו שנחטפו מחבל הארץ הזה… צאו ומלאו את הטבע המתעורר באנשים, התמלאו בכוחות חזרה, והיו שותפים שלנו למאבק שאין לו סוף עד שכולם ישובו".
בסופו של דבר הקול של חפץ גבר על הקול של סוויסה. ביום שישי שעבר הודיעה עמותת התיירות "שקמה בשור", המפיקה את אירועי דרום אדום, על ביטולם. מנכ"לית העמותה, דורון אשטן, סיפרה השבוע שקולות התנגדות שהגיעו מתושבים וממשפחות החטופים הביאו לקבלת ההחלטה. מרוץ הכלניות, השוק וסיורי הפריחה של קק"ל בוטלו. צעדת הכלניות לזכרו של ליבשטיין תתקיים בהסכמת משפחתו, אך למוזמנים בלבד. לשאלתי מדוע קולות המתנגדים גברו על קולות התושבים שתמכו בקיום האירועים, השיבה אשטן שגם קבוצה קטנה שמרגישה פגועה מהאירועים ראויה לגילוי רגישות כלפיה.
אירועי דרום אדום הם לא האירועים היחידים שבוטלו השבוע בלחץ של קבוצת תושבים מקיבוצי העוטף. ביום שלישי היה אמור להתקיים בצומת בארי טקס הרמת דגל גבוה ומואר בקריאה לאחדות ולניצחון, שיזמו תנועת אור, ארגון לב אחד והמדרשה בעין פרת. הנפת הדגל בצומת בארי היא חלק ממיזם רחב של הרמת 12 דגלי ישראל מוארים בצמתים מרכזיים בנגב. בשבוע שעבר הורם דגל דומה בגובה 14 מטרים בצומת אורים, והשבוע הונפו דגלים דומים במועצה האזורית מרחבים ובאופקים. כל האירועים הללו קיבלו היתר ואישורים, וגם תואמו עם ראשי המועצות. גם הרמת הדגל בצומת בארי תואמה לפני כחודש עם מזכיר קיבוץ בארי, ובכל זאת, חלק מתושבי בארי זעמו על האירוע ואיימו בקיום הפגנת מחאה נגדו.
התושבים טענו בכלי התקשורת שמארגני הטקס לא ביקשו מהם אישור לקיים את האירוע בצומת הסמוך לקיבוץ. הם טענו שכותרת ההזמנה לאירוע, "הרמת דגל האחדות והניצחון", מצטיירת כטקס ניצחון ופוגעת ברגשותיהן של משפחות הנרצחים והחטופים. בר חפץ מקיבוץ נירים, שהתנגד גם לקיום אירועי דרום אדום, כתב בפייסבוק: "טקסי 'ניצחון' יהיו כאן רק אחרי שהחטופים יחזרו, ואחרי שכל הילדים שלנו יחזרו הביתה. עד אז תעזבו אותנו בשקט ולכו לחגוג במקומות אחרים".
בשלב ראשון, מארגני האירוע רק תיקנו את ההזמנה ובמקום לדבר על "דגל ניצחון" הזמינו ל"טקס הרמת דגל לחצי התורן, בקריאה לאחדות ולניצחון". הקריאה לשחרור החטופים וההצדעה למשפחותיהם הופיעה גם בהזמנה המקורית. כשגברו הקולות החליטו המארגנים לבטל את האירוע בצומת בארי, ולהסתפק בטקסים שתוכננו בצמתים אחרים. רוני פלמר, מנכ"ל תנועת אור, הסביר השבוע שאף שהמיזם תואם עם מזכיר בארי ועם הרשויות, הוחלט לכבד את רגשות המתנגדים. ועדיין, לפלמר חשוב לציין שבבארי היו גם תומכים באירוע ושהוא אמור היה להתקיים בצומת שמחוץ לקיבוץ, מרחב ציבורי שעוברים בו חיילים ואזרחים רבים מהעוטף ומחוצה לו.
ביטול שני האירועים הללו מעלה, בעדינות ובזהירות, שאלה רגישה אך חשובה: למי שייך עוטף עזה. מושג העוטף מזוהה עם היישובים שנמצאים בטווח של עד שבעה קילומטרים מגבול הרצועה. בשטח הזה ישנם כ־60 יישובים, ובהם לא רק קיבוצים חילוניים כמו בארי או נירים אלא גם קיבוצים דתיים, יישובים קהילתיים ומושבים רבים, וכמובן גם העיר שדרות, שמתגוררים בה 35 אלף תושבים, כמספרם של כל תושבי היישובים הכפריים בעוטף. יש שיאמרו בצדק שכאשר מדובר באירועים הקשורים לשבעה באוקטובר, צריך להוסיף לרשימה גם את העיר אופקים, שאומנם אינה נמצאת בטווח שבעת הקילומטרים מהרצועה, אבל איבדה במתקפת חמאס 50 מתושביה.
אין ספק שכל אירוע שמתקיים בימים אלו במדינת ישראל בכלל ובסמוך ליישובי העוטף בפרט, צריך להיעשות ברגישות ובהתאמה למצב המלחמה. ועדיין, כשמדובר באירועים שמתקיימים במרחב ציבורי, בכבישי הנגב או במרבדי הפריחה, לתושבי הקיבוצים בעוטף אין בעלות על המקום יותר מאשר לתושבי שדרות או לתושבי המושבים, ובעצם גם לא יותר מאשר לשאר אזרחי המדינה שרבים מהם איבדו שם את יקיריהם, ורבים אחרים נלחמים בימים אלו בגופם ובנפשם על עתידו של האזור.
אם רוצים לחזק את הקשר של כל אזרחי ישראל לאזור העוטף, כדאי לחשוב יותר לפני שמבטלים אירועים נוספים במרחבים הציבוריים של הנגב המערבי.
