ארבעת החודשים שחלפו מאז פרוץ המלחמה חידדו עבור רבים את העיוות שבאי־גיוס בני המגזר החרדי לשירות צבאי. אם עד פרוץ המלחמה היה נראה שמדובר בשאלה של חברה ומוסר, מי נושא בנטל ומי מסרב להיכנס תחת מוט האלונקה, כעת מתברר שבראש ובראשונה זוהי סוגיה ביטחונית. צה"ל זקוק להרבה יותר לוחמים, בסדיר ובמילואים. שנה ב' במכינות הקדם־צבאיות כבר גויסה, ובגיוס מרץ צפויים להקדים את גיוסם כ־1,400 תלמידי ישיבות הסדר, מכינות קדם־צבאיות ומתנדבי שנת שירות. במקביל מתקיים מהלך רחב של החזרת משרתי מילואים בני יותר מארבעים שכבר יצאו לפטור, וכעת שבים למערך המילואים כמתנדבים. אלפי חיילים שמבקשים לחזור וללבוש מדים, חלקם קרובים כבר לגיל חמישים, מתקבלים בזרועות פתוחות כי צה"ל זקוק להם. כל זאת בשעה שרבבות צעירים חרדים ממשיכים ליהנות בפועל מפטור מלא משירות צבאי, אף שהחוק שהסדיר את הפטור הזה בוטל, וכרגע אין לו כל בסיס חוקי.
ראשיתו של הפטור, כידוע, בניסיון לשמור על גחלת לימוד התורה בישיבות, אך בעשרות השנים האחרונות הוא הפך מפטור ללומדי תורה לפטור לחרדים. התופעה שמדגימה יותר מכול את המציאות הזו היא ה"ישיבות לנושרים" – כמאה מוסדות, המכונים "ישיבות", שהרישום להם מעניק לצעירים החרדים אפשרות לקבל פטור, אף שבפועל איש לא לומד בהם תורה, ודאי לא בהיקף ניכר.
שעה עד שעתיים ביום של לימוד מעניקות לצעירים הללו מעמד של בחורי ישיבה, כאשר במשך מחצית מהיום ולעיתים יותר מכך הם עוסקים בעבודה או בלימודי מקצוע. מאחר שאלה מוסדות שרשומים בהם צעירים שנשרו ממסגרות, וחלקם מוכרים לרשויות הרווחה, הם זוכים לתקצוב הן מתקציב אגף הישיבות במשרד החינוך והן מתקציבי רווחה. כן, זהו עסק כלכלי רווחי למדי עבור מנהלי המוסדות, ואפיק שמבטיח לצעירים חרדים שנפשם לא חשקה בתורה פטור מהחובה המעיקה של גיוס לצבא. כשמנסים לברר את המספרים המדויקים של הרשומים במוסדות הללו מתברר שהמשימה אינה פשוטה, אך לכל הדעות מדובר באלפים רבים – בין רבע לחמישית מכלל הבנים בכל שנתון בחברה החרדית.
כדי לעצור את החרפה הזו אין צורך לשלוח שוטרים צבאיים להיכלי הישיבות הגדולות שרבבות צעירים חרדים אכן שוקדים בהן על תלמודם. די לעצור את כלל התקציבים שמקבלות הישיבות לנושרים עבור כל צעיר חרדי שעבר את גיל 18. טיפול בנוער נושר עד גיל 18 הוא תפקידה של מערכת החינוך. מי שלא לומד תורה מעל גיל 18 חייב להתגייס לצבא ולא לזכות בפטור בטענה הכוזבת שהוא בן ישיבה. גם אם אפשר לקבל בדוחק את התירוץ האידיאולוגי לפטור הניתן לבני הישיבות שבאמת שוקדים על תלמודם, הכללת אלפי צעירים שכלל אינם לומדים תורה במעמד הזה מטילה צל מוסרי כבד על הסדר הפטור כולו. כשרבבות חיילי מילואים עוד לא יודעים אם בליל הסדר יזכו להסב לשולחן החג עם בני משפחותיהם או שייאלצו ללבוש מדים ביחידותיהם בעזה, בצפון או בכל מקום אחר, החברה החרדית לא יכולה עוד להפטיר כדאשתקד. הורי החיילים, חיילי המילואים, בני המשפחות והציבור הישראלי המשרת יסרבו להמשיך לספוג זאת.
