בשבוע שעבר הודיעו מפקד כוחות נאט"ו באירופה ומשרד ההגנה הבריטי כי מלחמה עם רוסיה היא אפשרות קרובה מכפי שנדמה לנו, וכי ייתכן שמדינות אירופה תצטרכנה לגייס כוחות צבא בקרוב. כצפוי, משפיעני רשת בני-עשרה ובני יותר מכך הגיבו בתועפות של ציניות, ובאיורים המראים מיליניאלים עצלים הנקראים לצבא ועונים שכואבת להם הבטן, ושיש להם צרכים אישיים, ושהם עסוקים, ושבטח מגיע להם פטור.
אותה שעה, בישראל, אנו עדים לאומץ ולמחויבות הבלתי-רגילים שיש לצעירים ולצעירים היוצאים להילחם (ולמות) למען ארצם. מאין מגיע הפער התרבותי העצום הזה?
חז"ל תהו מדוע התורה מתחילה באות ב', האות השנייה (במילה "בראשית"), ורק עשרת הדיברות מתחילים באות הראשונה ("אנכי ה'"). היו מן המפרשים שתלו זאת בהבדל בין סיפור הבריאה לבין עשרת הדיברות. כל בריאה צריכה שני שותפים, זכר ונקבה, ולכן יאה להתחיל את סיפור הבריאה אות ב', שערכה בגימטרייה 2. עשרת הדיברות, לעומת זאת, מתחילים בייחוד האל, והם מסמלים את התורה שהיא אחת, שניתנה בידי האל האחד לעם אחד. אבל אפשר להציע כיוון חשיבה נוסף.
הרב יונתן זקס ז"ל הראה בספרו "הפוליטיקה של התקווה" כי בפוליטיקה המודרנית מתנגשים שני רעיונות עיקריים. מן העבר האחד, הקפיטליזם המאדיר את חופש הפרט להתעשר ולחיות כרצונו (כמובן בלי לשלול מאחרים את החופש שלהם). מנגד, הסוציאליזם מאדיר את חובתה של המדינה לספק את צורכי כל תושביה בשווה, לא-פעם על חשבון חירות הפרט. מכאן מובן מדוע הקונפליקט בין צורכי הפרט לבין המדינה הוא השאלה שבלב הפוליטיקה.
כאן נכנסת היהדות. תרבות של אינדיבידואליות וחופש – הבנויה על אכפתיות לזולת ומחויבות לקהילה. איך ממזגים בין מה שנראה כשני קטבים? האות א' של עשרת הדיברות מספקת את הרמז.
הדיברות, בחלקם הגדול, עוסקים בחיי הקהילה (לא תרצח, לא תגנוב, איסורי עריות, שבת וכן הלאה) – אך הם פונים אל היחיד, כל יחיד, ומטילים עליו את האחריות למילוי הצווים. ה"אחד" מודגש כאן – ודווקא לטובת הכלל. עשרת הדיברות מנוסחים בגוף שני יחיד, אף כי הם פונים בבירור אל כולנו.
כאשר חברה מעמידה את הפרט מעל לצורכי הכלל, התוצאה היא שאיש אינו רוצה להילחם למען ארצו: זו התאבדות לאומית. מנגד, חברה המתקדמת רק במדינה (חשבו על רוסיה, סין, איראן או קוריאה הצפונית) וחונקת את האינדיבידואליות ואת היצירתיות, נידונה גם היא לחורבן.
החברה האידאלית היא זו המעודדת חופש מחשבה ופעולה, אבל מחייבת כל יחיד לקחת אחריות כלפי אחרים, ומאפשרת לו לעשות זאת. זוהי התרבות של עשרת הדיברות. כזאת היא החברה בישראל. זהו אחד מן האורות הגדולים שהיהודים הדליקו, ואשר מאירים עד היום לעולם כולו.
נתפלל למען חיילינו הלוחמים את מלחמת הטוב ברע, את מלחמתה של החברה העשויה יחידים אחראים נגד הרודנות.
