פציעתו הקשה של הזמר והשחקן עידן עמדי, לוחם בהנדסה קרבית, עוררה תשומת לב רבה בציבור הישראלי. היא לא עצובה יותר מפציעותיהם של רבים וטובים אחרים בשלושת חודשי הלחימה, אך מטבע הדברים זהותו של הפצוע נגעה ברבים מאיתנו.
עמדי התחבב על עם ישראל כבר לפני שנים כאשר הופיע בתוכנית "כוכב נולד" וסיפר שהוא מתכוון להישאר בצבא הקבע, למרות הקריירה המזהירה שכבר אז ניכרו סימניה הראשונים. לא רק דמותו, גם שיריו נותנים ביטוי לישראליות ולחוויותיהם של הלוחמים. מאז אותה הופעה מבוישת בטלוויזיה, עם השיר "כאב של לוחמים", פיתח עמדי קריירה מרשימה לא רק בתחום המוזיקה אלא גם כשחקן ב"פאודה", הסדרה הישראלית המצליחה.
למרות כל זאת, בשבעה באוקטובר היה לו ברור מה עליו לעשות. כמו אלפי אנשי מילואים אחרים, עמדי התייצב להגן על המדינה שלו, שלנו. בסרטונים שהעלה לרשת הוא נתן פה לאחיו הלוחמים ונראה כאחד מהם. עמדי אף השתתף בקמפיין מילואימניקים הקורא לשיח מכבד ולא מפלג, והצהיר שהוא מוכן לא לשיר ולהופיע במשך שנה, רק שיעמוד במשימה וישיב את הביטחון לאזרחי ישראל.
עידן עמדי הוא אחד מאינספור אנשי מילואים שעזבו בית, משפחה ועבודה, כדי להצטרף למלחמה המוצדקת שמנהלת ישראל בצפון ובדרום. הקרבתם מעצימה ומדגישה את ההבדל ביניהם ובין נבחרי הציבור שלנו. בעוד אנשי המילואים מוכנים להקריב אפילו את חייהם לטובת הישג מיקרו־טקטי בשדה הקרב, נבחרי הציבור שלנו לא מוכנים לוותר על דרג השר ולהפוך לחברי כנסת "בלבד". בזמן שאנשי מילואים יורדים מנכסיהם, נבחרי הציבור שלנו מנפחים את תקציבי המשרדים שלהם.
כל התירוצים מחווירים כשמשווים את המשבר הביטחוני והכלכלי החריף שישראל נמצאת בו בחודשים האחרונים לממשלה המנופחת שמנהלת את אותם משברים. בכל עת ראוי לממשלות שיסתפקו במספר משרדים קטן, תוך התערבות מינימלית בחיי האזרחים. אולם במצב מלחמה, גם מי שחושב אחרת מוכרח להודות שהגענו למצב בלתי מתקבל על הדעת. שרים וסגני שרים חולשים על משרדים שפורקו לרסיסיהם הקטנים ביותר, ודורשים תקציב לטובת יוזמות שנחיצותם מוטלת בספק. כל זה כדי ליצור עוד תקן לחברי וחברות כנסת. נדמה שנבחרי הציבור שלנו שכחו שהממשלה קיימת כדי לשרת אותנו, ולא אנחנו קיימים כדי לשרת את הממשלה.
דמיינו איך היה ניתן לשקם את קיבוץ בארי בעזרת 286 מיליון השקלים שהובטחו למשרד ירושלים ומסורת, שכמובן לא כוללים את תקציב עיריית ירושלים, האחראית על רוב הפעילות בעיר. כמה טיפולים נפשיים אפשר היה לספק לאנשי המילואים שיוצאים מאזורי הלחימה ולילדים שהיו עדים לזוועות הטבח, בעזרת 25 מיליון השקלים שהוקצו למשרד המודיעין.
מדינת ישראל נמצאת באחת מנקודות השפל החמורות בתולדותיה, ועל כל אחד לשאת באחריות המוטלת עליו כדי לחלץ אותה מן הצרה. במצב כזה, אי אפשר להשלים עם פער מהותי כל כך בין האזרחים המוכנים להקריב הכול ובין נבחרי הציבור שלא מוכנים להקריב את הכיסא.
אשרי העם שגיבורו הוא עידן עמדי, שבמילותיו ובמעשיו הביע אמירה ערכית יוצאת דופן, ולא השרה מאי גולן, למשל, שאיננה מוכנה לוותר על הכבוד שבתפקיד שרה בממשלת ישראל. עמדי צעיר מגולן בשנתיים אך מבוגר ממנה בעשרות שנות אחריות.
יש לקוות שהדור הצעיר יראה דווקא בו מודל לחיקוי, וילך בעקבות אנשי המילואים ולא רודפי הכבוד. מגיעות לנו דמויות השראה שחרטו על דגלן את התרומה למדינה, וששמו בצד את טובתן האישית כדי לדאוג לטובתנו וכדי לשמש דוגמה לנוער שלנו.
