יש תזוזה. לא מעט גורמים המעורבים בהכנת תקציב 2024 המעודכן חשים שאצל שר האוצר, ראש הממשלה ואחרים חלחלה ההבנה שלא יהיה מנוס מצעדים קשים. מבול הפרסומים השבוע על קיצוצים בתקציב זה או על העלאת מס אחר, הם תוצר לא רק של הלחץ שמפעילים פקידי האוצר, אלא גם של מוכנות גוברת והולכת מצד הצמרת. הלו"ז: אם עד 19 בפברואר לא יעבור תקציב מעודכן, תיאלץ הממשלה לבצע קיצוץ רוחבי של 67 מיליארדי השקלים שמהווים פריצה של יעד הגירעון. זה לא יקרה.
אבל זה לא אומר שהוויכוחים אינם עוד. התקופה הקרובה תתאפיין בכותרות אינסופיות על תוכנית לקיצוץ בתקציבים מסוימים, ומיד לאחר מכן כותרות מחאה מצד קבוצות הלחץ שייפגעו. הנה לקט מהשבוע האחרון: בקואליציה מוכנים לקצץ 2.5 מיליארד שקלים בכספים הקואליציוניים, באוצר רצו כפול; ברשויות הערביות מזהירים שקיצוץ 4.5 מיליארד שקלים מתקציבי הפיתוח יוביל לעליית הפשיעה; בעלי הרכבים החשמליים מזועזעים מהרעיון להטיל מס נסועה, שר התיירות נחרד מהרעיון לבטל את הפטור ממע"מ לתיירים, וסגן השר אבי מעוז הודיע שיתנגד לקיצוץ תקציבי הרשות לזהות לאומית־יהודית.
יהיה גם קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה. הדיווחים השבוע נעו בין 3 ל־6 מיליארד שקלים, כל מספר זוכה. ככה זה כשמגבשים תקציב, על אחת כמה וכמה בזמן מלחמה. כולם מבינים שיש צורך דחוף לקצץ, "אבל דווקא אצלנו? הרי אנחנו עושים את הדבר הכי חשוב למען עם ישראל כרגע". בכל אופן, עושה רושם שה"קופסאות" והרעיונות שהופרכו לחלל בחודש האחרון כדי להתחמק מהצורך בצעדים כלכליים כואבים – ירדו מהפרק. גם החולמים הכי גדולים מבינים עכשיו שלישראל יש צורך בהול לשדר לעולם אחריות פיסקלית. הוויכוח עבר לשוחות של סעיפי התקציב, אבל הוא כבר לא על עצם הקיצוץ.
האבסורד הקטן הוא לייבא אננס מקוסטה־ריקה, להדביק עליו מדבקה ולשווק אותו כישראלי. האבסורד הגדול הוא שבכל מדינה במערב אותו אננס, אולי אפילו מאותה אונייה, עולה לא יותר משבעה שקלים
כפי שנכתב פה בשבועות האחרונים, למהלכים כאלה יש חשיבות הצהרתית גדולה. הנחת המוצא היא שבשעת משבר הגירעון יעלה זמנית, ושניתן יהיה לצאת מהמלחמה ולהחזיר את המשק לצמיחה. אבל החשש מכניסה ל"ספירלת חוב" מחייב את הממשלה להציג למלווים התנהלות אחראית כדי למנוע ירידה דרמטית בדירוג האשראי והעלאת ריביות על החוב. כך למשל, נערך דיון באפשרות להעלות את המע"מ באחוז החל מהשנה הבאה, צעד ששווה לקופת המדינה 7 מיליארד שקל בשנה. תומכי הרעיון הסבירו שזה לא יקרה בזמן המלחמה, כאשר מצבם של משקי הבית דוחק, אבל ההכרזה והחקיקה יתבצעו עכשיו, מה שיהיה "מס רצינות" מבחינת האיתות של הנהגת ישראל לעולם. בכל מקרה, בשלב זה עושה רושם שראש הממשלה מונע את הצעד הזה.
יש עוד משוכות קשות בדרך, כמו ההסתדרות שתצטרך להסכים לדחיית פעימות הסכמי השכר, או החרדים שכבר החלו להתחנן לפניהם להסכים להקפאה בעליית שכר האברכים. אבל בסוף כולם יצטרכו להתיישר עם ההבנה שב־7 באוקטובר נפל דבר, ושלצד השלכותיו בתחומים רבים אחרים, הוא יקרין שנים קדימה גם במישור הכלכלי. הכלכלן הראשי במשרד האוצר, ד"ר שמואל אברמזון, אמר השבוע בוובינר של האוניברסיטה העברית ש"המלחמה לא דומה לשום דבר שראינו בעשרים השנים האחרונות מבחינת ההשפעות… בתרחיש טוב יחסית נחזור עשור אחורה, ותקציב הביטחון כאחוז מהתוצר יעלה לכ־6%". לדבריו, מדובר ב"פגיעה של 1.4% בתוצר – יותר מכל תקציב ההשכלה הגבוהה בישראל ומשרד הרווחה, או תקציב המשרד לביטחון פנים".
מעשה באננס
בנקודה הזו צריך לשים לב לשני מאבקים שונים. בטווח הקצר, כאמור, החשיבות היא בעצם הצגת מהלכים אחראיים. אבל בטווח הארוך, המלחמה על הסעיפים השונים היא קריטית. כשם שזו תהיה בכייה לדורות אם נשפוך עוד מיליארדים על מערכת הביטחון בלי לדרוש ממנה קודם התייעלות אמיתית ושינוי סדרי בראשית, כך זו תהיה החמצה אם צעדי הצמצום בשאר התקציבים לא ינוצלו כדי להביא את המשק לנקודת זינוק בשוך הקרבות.
הנה רעיון שראוי להעלות על נס: העברה של השירותים הווטרינריים והגנת הצומח ממשרד החקלאות למשרד הכלכלה, והעברה של שירות המזון הארצי ומחלקת התמרוקים ממשרד הבריאות למשרד הכלכלה. מדובר בשני סעיפים שנראים זניחים יחסית בחוברת שפורסמה לגיבוש תקציב 2024 המעודכן, העברה בירוקרטית של מחלקות ממשרד למשרד, אבל אם המהלך יצליח הוא עשוי לבשר על מהפכה של ממש.
קחו לדוגמה את האננס. השבוע הופצה ברשתות תמונה משעשעת ובה רואים שלט באחת מרשתות המזון עם הכיתוב "אננס תוצרת ישראל", ותחתיו בקטן "תוצרת קוסטה־ריקה". המחיר: 32.90 שקלים ליחידה. האבסורד הקטן הוא לייבא אננס מקוסטה־ריקה, להדביק עליו מדבקה ולשווק אותו כישראלי. האבסורד הגדול הוא שבכל מדינה במערב אותו אננס, אולי אפילו מאותה אונייה, עולה לא יותר מ־7 שקלים. מדוע זה המצב?
בהתחלה חשבו שהבעיה היא המכס. המס הגבוה על הכנסת תוצרת חקלאית לישראל נועד להגן על תעשיית אננס מקומית זערורית, שגם מניבה פירות קטנים ויקרים יותר מאלה שצומחים באזור הקריביים. אך הפלא ופלא, הרפורמה בחקלאות הורידה את המכס לאפס, ועדיין אננסים נמכרים במחירים אבסורדיים. מה קרה, התחרות התקלקלה? התשובה היא שאין תחרות. שירות הגנת הצומח במשרד הכלכלה עדיין מגביל את הייבוא מטעמי הפצת מזיקים. הטענה היא שב"כתר" של האננס ישנם מזיקים שעלולים לחבל פה בחקלאות.
איך זה שבצפון אמריקה, אירופה ואפילו במדינות עם אקלים דומה, כמו יוון, ניתן לייבא אננס שעולה 4 שקלים, והעצים לא נופלים בזה אחר זה? למשרד החקלאות פתרונים. כבר תיארנו פה בעבר כיצד רשימת "נגעי ההסגר" שגיבשו אנשי הגנת הצומח, לאחר שהוחלט "להשוות תנאים בין ישראל לאירופה", כוללת כ־500 פריטים, הרבה יותר מ־350 שבאיחוד האירופי. לאננס קרה מה שקרה לרוב הפירות והירקות ש"טופלו" ברפורמה בחקלאות. המכס ירד, אבל עדיין לא ניתן לייבא אותם בחופשיות. היה ניסיון יפה, אבל הוא מוסמס בידי הפקידות המקצועית.
מכס הוא לא חסם הייבוא היחיד. ובתחום הזה אנחנו מובילים, מקום שני ב־OECD. דוגמה נוספת היא "רפורמת התמרוקים" שעברה כבר פעמיים, בגרסאות שונות, בחמש השנים האחרונות, תחת הסיסמה הנצחית "מה שטוב לאירופה טוב לנו". ובכל זאת נשמר פער של כ־60 עד 80 אחוזים במחיריהם של מוצרי טיפוח, ממשחות שיניים עד סכיני גילוח, בין ישראל לאירופה. ארגוני הצרכנים טוענים שוב ושוב שהפקידות במשרד הבריאות עושה הכול כדי לסרבל, לצמצם ולטרפד את האפשרות לייבוא חופשי יותר של תמרוקים, לכודה עדיין בטראומה של פרשת רמדיה. בחודש אפריל האחרון חלו שינויים לכאורה, אבל גם הם עוד לא הגיעו לכיס שלנו, הצרכנים.
מעבר של האגפים הללו, הרלוונטיים כל כך ליוקר המחיה, לאחריות משרד הכלכלה, עשויה לבשר על שינויים מרחיקי לכת. במקרה של רפורמת הייבוא, מנכ"ל משרד הכלכלה עמד בראש החץ של המאבק הסיזיפי, הבירוקרטי והמשעמם, סעיף אחר סעיף, כדי לצמצם למינימום את ההגבלות הייחודיות שממשלת ישראל מטילה על היבואנים. אם הדי־אן־איי הזה יקבל אחריות על האגפים הכי "בעייתיים" מבחינת הצרכן הישראלי, יתכן שאחרי 25 שנה של הבטחות להפחית רגולציה – זה עלול גם ממש לקרות.
