בשקט מופתי, הרחק מתחת לרדאר הציבורי, הונחה במהלך חג החנוכה אבן פינה למתחם שאמור להוות מרכז הכנה לבית המקדש השלישי, מרכז המקדש שבדרך. מדובר בלב ירושלים, במקום שעד לא מזמן שכן בו בית גשר. לורנט לוי, איש עסקים אמיד שעלה עם משפחתו ארצה מצרפת בשנת 2005, חולם כבר זמן רב על הקמת מרכז לקידום תודעת הבית השלישי, אבל לא היה פשוט לשכנע את הפקידים בעיריית ירושלים להעניק אישורים למיזם בעל מטרה כה שאפתנית. כעת, אחרי שנים של סחבת בלשכות השונות, הצעד הזה יוצא לדרך.
לוי (57) הוא בעליה של "אופטיקל סנטר", רשת חנויות אופטיקה ועזרי שמיעה ברחבי העולם. כיום זהו מותג האופטיקה והשמיעה המוביל בצרפת. הכנסות הרשת בשנת 2021 הגיעו למיליארד אירו. הרשת מעסיקה 5,500 עובדים ומונה 580 חנויות בצרפת לבדה, ו־160 חנויות נוספות באירופה ובקנדה. בבעלות לוי גם שורת נכסי נדל"ן במרכז ירושלים, בהם מתחם כיכר המוזיקה.
מרכז ההכנה לבית השלישי שאבן הפינה שלו הונחה כעת, עתיד להתפרס על פני 6,000 מטרים רבועים ולכלול בית מדרש, מקווה טהרה, מכון שיעסוק בתודעת הבית השלישי, אולם כנסים, חדרי הרצאות, גג תצפית, ספריה וקפיטריה.
במאמר שפרסם לורנט לוי במקור ראשון לפני כשלוש שנים, הוא סיפר על עצמו ועל תוכניותיו. הוא כתב גם שהוא פועל יחד עם אחרים להשגת פרה אדומה כשרה לצורך טהרה מטומאת מת. הנה כמה פסקאות מתוך אותו מאמר:
"חידוש היסטורי דוגמת הפרה האדומה, לצד העיסוק בבניין הבית השלישי, לא יכול להיעשות בידי יחידים ודורש הסכמה כללית בעולם היהודי ובעולם ההלכה. פרה אדומה צריכה לזכות לברכת כל הזרמים, מהדתי־לאומי ועד אדמו"רי העדה החרדית. ברגע שהפרה הזו תעלה על פסים מעשיים נטרח לקבל הסכמה מקיר לקיר בעניין.
"בעידן הנוכחי אפשר בהחלט לבנות את הבית השלישי במקומו ובתבניתו. מה מונע מהצעד הזה להתקיים בידי העם היהודי כבר עתה? להבנתי לא בעיות טכניות או בינלאומיות מונעות זאת, אלא העובדה שאין בעם היהודי מוכנות להתגבש סביב מיזם משותף אחד. בעבר הלא רחוק היה מיזם כזה. במשך כמאה שנים המיזם המשותף האחד של העם היהודי היה לעלות ארצה ולהקים פה מדינה ראויה לשמה. יש לנו מדינה, צבא לתפארת, כלכלה מודרנית, משטרה וכל מה שנדרש. כעת הגיעה העת לעבור לשלב הבא. בימינו המיזם המשותף המתבקש הוא הקמת הבית השלישי, אבל לצער הלב נראה ששאלת המקדש כלל לא ניצבת על הפרק. רבים מתחבאים מאחורי המנטרה שהמקדש ירד מוכן משמיים או לחלופין תלוי במשיח. 'כשהוא יתגלה נדון בעניין'. אבל אין עוד טעם להמתין.
"הדרך אל הבית השלישי עוברת דרך גיוס תמיכה רחבה ומקיפה להקמתו. זו צריכה לנבוע מרצון העם ולא מיוזמה של בית מדרש יחיד או רב אחד. אם קיימת כיום התנגדות לעיסוק בקורבן פסח, למשל, היא נובעת מבורות בעניין קורבן פסח ומהותו. כדי לפתור זאת יש להעניק לכולנו הזדמנות להכיר את מקור השפע הזה שאבד לנו ולאנושות לפני אלפיים שנות, וכך לעורר את הרצון להחיות את כל זה מחדש. יש לחתור לכך שיהיה אתר ממשי – רצוי בירושלים – שבו יוכלו לחוות את חוויית הבית השלישי קודם להקמתו ולהבין לעומק את מהותו ואת ההזדמנות המופלאה הכמוסה בו.
"עם כל ההשחרה שעבר העיסוק הזה, יש להפנים ולהכריז בקול – ולא בלחש – שכינון המקדש מחדש הוא יוזמה הומנית שתיטיב לאנושות כולה, שתוכל סוף־סוף לשוב אל מקור הרוח שלה. אנחנו נשוב אל הר הבית ונבנה שם את בית תפארתנו לא על חשבון מישהו אחר, דת אחרת או לאום אחר, כי אם בברכת כולם. לא מתוך מלחמה אלא מתוך שלום. זהו לא חזון עתידי מתרפק ומנותק מהמציאות ומהיקום, אלא תכנון עכשווי המבוסס על הוויית עולם המעשה והחומר.
"רבות דיברו לאחרונה על כך שלפי המקורות המוסלמיים עצמם, מסגד אל־אקצה אינו ניצב בירושלים ובהר הבית אלא בסעודיה. בעת הנוכחית הולך וגובר הקשב לטענה הזו בקרב הערבים עצמם. רבים מהם ישמחו – ודאי לא יזעמו או יילחמו בנו – אם נשיב את מקום המקדש לעם ישראל. ואם נעשה זאת, זה כמובן לא יהיה מטעמים אנוכיים, אפילו לא לאומיים־אנוכיים, אלא כדי להשיב לעולם את מקור השפע הרוחני והגשמי שאבד לו. הסעודים ודאי ישמחו לחזור להיות מלכי האסלאם, כשהמוקד האסלאמי ישוב להיות מכה ומדינה ולא ירושלים, אבל לא רק הסעודים ישמחו. רבים מהם מצפים מאיתנו – אפילו במוצהר – לנקוט את הצעד הזה, שייטיב עם היהדות אבל גם עם האסלאם.
"לא נמנע כמובן מאיש לבוא ולעבוד את בורא עולם בהר. בכל אופן, לא חזרנו לפה רק כדי להקים מלונות או דירות פאר לתיירים מזדמנים. מי שעלה ארצה מטעמי ציונות וחי פה מטעמי ציונות צריך לחתור להגיע לפסגת שאיפותיה – הר ציון, הר הבית. דרוש בית בראש ההר".
