בעוד חיילי צה"ל מחרפים את נפשם בלב רצועת עזה ובגבול הצפון במלחמה נגד הגרועים והמסוכנים שבאויבי ישראל, מאיימת להיפתח מחדש בתוך מדינת ישראל מלחמה נוספת, פנימית, אחרי חודשים של הפסקת אש מבורכת. בתוך כשבועיים צפוי בית המשפט העליון לפרסם שני פסקי דין דרמטיים, כאלו שנוגעים בלב המחלוקת הקשה ביותר ששיסעה את החברה הישראלית ממש עד לאחרונה. פסק דין אחד בעתירות נגד חוק הנבצרות, ופסק דין שני בעתירות נגד החוק לצמצום עילת הסבירות, שטיוטתו דלפה ופורסמה שלשום בידי העיתונאי עמית סגל. נכון לשעת כתיבת שורות אלו מסתמן כי שני פסקי הדין יינתנו לכל המאוחר בעוד שבועיים, ביום שישי 12 בינואר, במלאת שלושה חודשים לפרישת שופטת ביהמ"ש העליון בדימוס ענת ברון.
אין צורך להיות נביא ולא מגיד עתידות כדי לשער מה עלולות להיות ההשלכות של פרסום פסקי הדין בעת שכזו. למלחמה הנוכחית הגיעה החברה הישראלית באחד מרגעי המשבר הקשים בתולדותיה, כאשר העימות הפנימי בין החלקים השונים בתוכה נמצא קרוב מאוד לנקודת הרתיחה. גם אם ניתן לפרש את העימות הפנימי הזה בשלל צורות ולתת בו סימנים שונים ומשונים, ללא ספק הגפרור שהצית את האש היה פרסומה של הרפורמה המשפטית. העימות סביב הרפורמה, שכונתה על ידי חלקים בציבור "הפיכה", לא פחות, עמד במוקד השיח משני הצדדים. שיח אלים, חריף, רווי יצרים ורגשות קשים, שללא ספק החליש את תחושת היחד הישראלית. העימותים לא נותרו רק במגרש הפוליטי, וזלגו למקומות שסביבם היה בעבר קונצנזוס ישראלי רחב יחסית, כמו העימותים סביב תפילות יום הכיפורים בדיזנגוף שגלשו בשוליהם לאלימות.
עם פרוץ המלחמה נראה היה שמדינת ישראל מתעשתת. הטבח הנורא בדרום, שחידד את תחושת האיום החיצוני על כולנו, כל אזרחי ישראל, הזכיר לכל מי ששכח מי האויב האמיתי שנגדו נכון וראוי להילחם. מאות אלפי ישראלים וישראליות שנקראו לדגל עזבו הכול ויצאו למלחמה. מיליוני ישראלים נוספים התגייסו ככל יכולתם למערכה, פתחו את לבם וכיסם, ונתנו גם ממרצם ומזמנם על מנת לסייע לניצחון בכל החזיתות. אכן, עם ישראל התגלה במיטבו מאז שמחת תורה, אך אסור לטעות ולחשוב שהשנה שקדמה לפרוץ המלחמה נעלמה כלא הייתה. המחלוקות הקשות אולי ירדו מקדמת סדר היום, אך לא נעלמו. די לגלוש מעט ברשתות החברתיות כדי להבחין בכך שמתחת לפני השטח, ואולי גם מעליו, האש הפנימית מאיימת לפרוץ מחדש בכל רגע, ולאיים על יכולתה של החברה הישראלית להתאחד סביב המאבק באויבי ישראל שבחוץ. כל גץ קטן עלול להצית תבערה גדולה, ולסכן את סיכויי הניצחון במערכה החיצונית.
שני פסקי הדין, בעניין הנבצרות ובעניין הסבירות, לא מאוד חשובים מצד עצמם. מדינת ישראל תוכל להמשיך בשגרת המלחמה ואפילו זמן מה בימים שאחרי. ככל הידוע, שאלת נבצרותו של ראש הממשלה נתניהו לא עומדת על הפרק בימים אלו, וממילא לפסק דין בנושא לא צפויה להיות כל השלכה מעשית. גם נושא הסבירות, למרות השלכותיו המסוימות, איננו דרמטי עד כדי כך שבלעדי פסק דין בתקופה הקרובה תיפגע פעילותן של זרועות הממשל במדינת ישראל. הפן הדרמטי של החלטת הפסילה נובע ממשמעותו הסמלית. זהו ביטוי ציורי למאבק האיתנים בין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת לבין הרשות השופטת. לכן הפסיקה הצפויה עלולה להצית מחדש את התבערה. אנחנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו ברגעים שבהם האחדות היא הדבר החשוב ביותר.
חרף דליפת טיוטות פסק דין הסבירות, עוד לא מאוחר לעצור את הרכבת. אין כל סיבה שלא לדחות את המועד האחרון לפרסום שני פסקי הדין הללו עד לתום המלחמה. לא צריך לשם כך הרבה. די בחידוד תקנות שעת החירום שפרסם שר המשפטים יריב לוין כך שיובהר בהן במפורש שדחיית המועדים עקב מצב החירום חלה גם על מועד פרסום פסקי הדין של שופטים פורשים. לאחר המלחמה יהיה די זמן לנהל את המחלוקת סביב הרפורמה, או אם תרצו ההפיכה, בלי להחליש את רוח הלוחמים שבחזית והאזרחים שבעורף.
