אחריותו של דור שחווה טרגדיה היא לא להחמיץ את ההזדמנות לבנייה החבויה במשבר זה. הדור הנוכחי של העם היהודי ירש מדינת ישראל בטוחה וחזקה, לצד תפוצה משגשגת, בעיקר בארצות הברית. כל זה השתנה ב-7 באוקטובר. לפתע, מצאנו את עצמנו, בעל כורחנו, כסופרים בעת כתיבתו של פרק מכריע נוסף בהיסטוריה היהודית. החברה הישראלית עמדה ועומדת בגבורה מול האתגר, אבל מתוך המאבק חייבת לצמוח חוקה יהודית וישראלית. אם לא, ייתכן כי ייחלפו עוד 75 שנים עד שהזדמנות זו תחזור על עצמה.
לאמריקה ולישראל יש הרבה מן המשותף. שניהם נולדו במלחמת עצמאות, לאחר שנשלטו על ידי האימפריה הבריטית. מאבקם נעשה תוך שימוש ברוח וערכים הנשאבים מהמקורות ובפרט מהנביאים. מהפכות אלו לא נועדו לכבוש טריטוריה גרידא אלא לממש את החירות והתכלית של עמים אלו. ארצות הברית ניצלה את ההזדמנות של ניצחונה בעצמאותה כדי לגבש חוקה שמחזיקה מעמד היטב עד היום, כ-250 שנים מאוחר יותר. אך ישראל, בימי נעוריה, לא השכילה לעשות כן.
מנהיגים כמו תיאודור הרצל, זאב ז'בוטינסקי ואחד העם הציגו מגוון רעיונות מעמיקים על אופייה של מדינה יהודית המשלבת אמונה וחירות. כמו כן, מגילת העצמאות הישראלית הכריזה על "חוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948".
אולם ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן-גוריון, שעמד באמצע מלחמת עצמאות קיומית, סבר כי לא הייתה שעת כושר למחלוקות חוקתיות במדינה הצעירה. איום הפלישה של מדינות ערב מסביב אילץ את בן-גוריון לקבל החלטה אסטרטגית: ביטחון העם היהודי יקבל עדיפות על פני דיונים חוקתיים. לימים, בן-גוריון התחרט על שיטת הממשל אשר יסד, אך ניסיונותיו המאוחרים לשנותה כבר לא צלחו.
ישראל נמצאת כעת בעשור השמיני שלה, תקופה שהוכחה כבעלת חשיבות מכרעת בתולדות העמים, ובעיקר בתולדות עמנו עתיק היומין. שתי הממלכות היהודיות הריבוניות הראשונות החלו להתפרק בעשור השמיני שלהן. ואצלנו, בדיון הציבורי הסוער סביב יוזמת הרפורמה המשפטית, ישראלים רבים התבוננו בתקדימים ההיסטוריים המסוכנים האלו וראו בהם תחזית קודרת ואזהרה למנוע מלחמת אזרחים בכל מחיר. האם מדינת היהודים עומדת לחזור בפעם השלישית על הקטסטרופה ההיסטורית שלה?
בעשור השמיני שלה, גם ארצות הברית הייתה נראית כמדינה הצועדת אל עבר אותה טרגדיה. מלחמת האזרחים הייתה בשיאה ואיימה לפצל באופן בלתי הפיך את החוזה בין המדינות, ולהרוס את השאיפות של האבות המייסדים של האומה.
אך הנשיא אברהם לינקולן השתמש במשבר ובניצחונו במלחמה כדי להגשים ביתר שאת את היסודות החוקתיים ואת ייעודה של אמריקה: חירות ושוויון לכולם. עם הצהרת האמנציפציה והתיקון השלושה עשר לחוקה שבא בעקבותיה, לינקולן מיגר את מוסד העבדות. העשור השמיני של אמריקה לא היה סוף החלום האמריקאי. הוא היה, במידה רבה, רק התחלתו.
ישראל מתקרבת לרגע מכריע. מחזור הבחירות הבלתי נגמר של חמש השנים האחרונות הדגים את הפגמים העמוקים בשיטת הבחירות והממשל בישראל. משבר הרפורמה המשפטית הדגיש את הצורך לטפל בסדקים במערכת האיזונים והבלמים בישראל, ועוד יותר -לעשות זאת בהסכמה רחבה. הוויכוח של יום הכיפורים בכיכר דיזנגוף הראה שיש להתמודד ולפתור באותו אופן את המתחים בין האמונה (המורשת היהודית של ישראל) לבין החירות (האופי הדמוקרטי של ישראל). והכי חשוב, המכה הנוראה שספגה ישראל ב-7 באוקטובר הבליטה את הקשר בין ההזנחה של נושאים אלה, שגרמה לפילוג העם והקרנת חולשה, לבין ביטחונה של ישראל.
לפיכך, כינון הליך חוקתי בישראל אחרי המלחמה הוא הכרחי. עליו לעסוק, בין נושאים חשובים נוספים, ביחסים בין הרשות המחוקקת והמבצעת של ישראל, בתפקידה של הרשות השופטת בישראל והיקף סמכויותיה, באחריות הנבחרים כלפי האזרחים, בסוגיית היהדות הישראלית (האמונה) ויחסה לדמוקרטיה (החירות), ובמקומם של אחינו יהודי התפוצות במארג של מדינת ישראל, שכן הם מהווים נכס אסטרטגי לשימור התמיכה האיתנה של ארצות הברית בישראל אך כרגע הם מאוימים בעצמם על ידי האנטישמיות המתפשטת ברחבי תבל.
שיעבוד השיח החוקתי של בן גוריון לביטחון ישראל ויצירת הסטטוס-קוו בנושאי ממשל, דת ומדינה היה הכרחי במדינה שזה עתה נוסדה תחת איום הישרדותי. אך היום ההפך הוא נכון. הקפאת מצב זה זורעת מחלוקת פנימית ומקרינה חולשה לאויבינו. זה משאיר את בעלי בריתנו מבולבלים באשר לטבעה האמיתי של ישראל.
ולכן, הוכח מעבר לכל ספק שלישראל אין עוד את הפריבילגיה להמשיך להיות מדינה ללא חוקה. חוקה היא לא רק מילים בעלמא אלא גיבוש הסכמות שמשקפות את זהותה ותכליתה של מדינת ישראל. היא צורך אסטרטגי, מדיני וביטחוני מן המעלה הראשונה עבור ישראל.
בישראל שלאחר המלחמה תהיה שעת כושר, דקה בה העם מאוחד ורואה צורך להישאר כך וליצור הבנה חדשה בינינו. הרגע הזה הוא הזדמנות ליצור סדר מתוך הכאוס – על ידי יצירת חוקה מתוך משבר. להגדיר את כללי משחק שיעצבו וייצבו אותנו ויחזיקו אותנו מאוחדים, למרות הרב-גוניות שלנו, ל-75 השנים הבאות.
כיצד? הרגע הזה צריך להוליד הליך חוקתי אשר בראשותו ועידה חוקתית שתקום בחסות נשיא המדינה ותכלול נציגים מכל קצות הקשת הפוליטי, אך מרכז הכובד שלה יישען על רצונו של הציבור הציוני שהתגייס להגן על מולדתה. אנו לא מסמנים כאן את תוכן היעד אלא את הדרך בה צריך לצעוד לעברו. המהות תיקבע בהסכמה רחבה, בתבונה ולאחר תהליך קפדני מקיף ומכליל, ותשקף את רצון העם הנפלא שזה עתה נלחם על הזכות לחיות בשלווה על אדמתו.
ישראל זקוקה לחוקה כדי לעגן את הפוטנציאל שלה כאומה של תכלית וחירות, להקרין כוח ואחדות פנימית, ולשדר את המסר הנכון לחבריה הרבים ואויביה המרים. סופה של מלחמה זו, לכשיבוא, יביא עמו תקופה של בנייה מחדש לצד בניית תפיסת ביטחון חדשה, וכך גם חייב להביא עמו תהליך חוקתי.
