נתחיל מהשורה התחתונה: אין שוויון בנטל הצבאי. אף מאמר בנושא לא יהיה שלם בלי אמירה בסיסית זו. בעוד שיעורי הגיוס בחברה הכללית נאמדים מתוך כלל בני גילם, הרי שהמדד המתייחס למקביליהם החרדים מונה את מספר המתגייסים הכללי ולא את שיעורם – תפיסה שמעידה על מספרם הנמוך. ב־2017, שנת השיא בגיוס חרדים לצבא, גויסו 3,011 חרדים, ומאז המספרים הולכים ויורדים. ב־2022 עמד מספרם על 1,193 בלבד.
אירועי שמיני עצרת הולידו ביקוש גבוה בקרב החרדים ללבוש מדים ולסייע למאמץ המלחמתי. מי מהם שאכן מתגייס במסגרת ״שלב ב׳״ עובר טירונות קצרה ומשתלב במערך המילואים של צה״ל. למרבה ההפתעה, היו מי שבחרו שלא לעודד את השינוי המבורך הזה אלא גינו אותו בטענה שמדובר ב"מעט מדי, מאוחר מדי".
הטענה המוצדקת הזו מוכרחה להיות מלווה ב״אבל״ גדול, שכן דרושה סבלנות רבה לבצע מהלכים גדולים של שינוי תפיסה. הגיוס החלקי והמאוחר מעיד על תחילתו של שינוי בחלקים מסוימים של החברה החרדית. לא כולם, לא האדוקים ביותר, אבל חלקים ממנה מתחילים להבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, ושהמציאות שבה רק חלקים מהחברה מגינים בגופם על הארץ לא יכולה להתקיים יותר.
מספר המתגייסים עדיין איננו מתקרב לשיעור הגיוס בחברה הכללית, אך יש משמעות גם לצעד המהותי ולזהות המתגייסים. כשבנו של ח״כ אריה דרעי מתגייס – גם אם בגיל ארבעים ולשירות מילואים בלבד – הוא שולח מסר חזק למאות אלפי תומכי ש״ס, מסר שמכשיר את הגיוס לצה"ל אחרי שנים ארוכות שהיה מחוץ לתחום.
כתב וואלה יקי אדמקר, העלה תמונה שלו על מדים וכתב: ״ההתגייסות שלי הינה סמל ותיקון קל על העבר, תזכורת לאחיי החרדים, אהוביי, בעיקר אלה שאינם יושבים ולומדים תורה, אפשר להיות גם חייל וגם חרדי. זה אינו אוקסימורון. הצטרפו. שאו בנטל. עדיף מוקדם ממאוחר״.
אמירה כזו מפיחה תקווה שילדיו של אדמקר, כמו גם ילדיהם של חרדים נוספים, יגדלו בבית שבו גיוס הוא לא מילה גסה. מהלך כזה עשוי להביא בהמשך לגיוס לא רק לשירות מקוצר של בני ארבעים ומעלה, אלא גם לצעירים יותר שיצטרפו לבני גילם.
אולם מאחורי שיעור הגיוס הכמעט לא קיים בקרב החרדים, ראוי לתת את הדעת על מודל צבאי חדש. העובדה שצה״ל אינו נלחם על גיוסם מעידה שמדובר במחלוקת חברתית יותר מאשר בצורך אמיתי בכוח אדם. אין זה סוד שאפילו חלק מהחילונים שמתגייסים מעבירים את ימיהם בצבא באבטלה סמויה ובחוסר מעש.
יש דרך אחרת, כזו שתאפשר לכולם לשאת בנטל – הצבאי או האזרחי – בצורה דומה. על פי מודל זה, בכל מחזור גיוס יבהיר הצבא מה מצבת כוח האדם הדרושה לו – מי ללוחמה, מי לסייבר ומי לשלישות, ויגייס לשם כך צעירים מכל פלחי האוכלוסייה. השאר, אלה שאין בהם צורך בעת הנוכחית, יחויבו בשירות אזרחי – בבתי חולים, בשיקום יישובי העוטף או בכל מקום שייקבע כי הם יכולים להביא תועלת. אלה שישרתו בתפקידים מסוכנים יותר יתוגמלו בהתאם, מתוך הבנה שהם נושאים באחריות כבדה יותר.
בעת צרה, ימנים, שמאלנים, חרדים וחילונים נפעמו מהקרבתם העילאית של הלוחמים בשדה הקרב וממסירות הנפש של מתנדבי זק״א בשדות המוות. המלחמה הזו לימדה אותנו שההתגייסות איננה נטל שיש לשאת בו, אלא התגשמות חלום הדורות להגנה עצמית של העם היהודי. לכל אחד מאזרחי המדינה ראוי שתהיה דרך לתרום בהתאם לכישוריו ולמגבלותיו, לא כנושא בנטל אלא כזכות.
