כשמדובר ביצירת אפוסים היסטוריים, מעטים הבמאים בעלי ניסיון נרחב כשל רידלי סקוט. אומנם לא כל מה שיצא תחת ידיו של הבמאי בן ה־86 הוא זהב, אבל כשהוא פוגע, הוא פוגע בגדול. אז כשסקוט הכריז בסוף 2020 שהוא מתחיל לעבוד על דרמה אפית העוסקת בחייו של נפוליאון ההתרגשות בהחלט הייתה גדולה, אך כולם גם החזיקו אצבעות שהתוצאה תהיה דומה יותר ל"גלדיאטור" האדיר (סרטו הבא, אגב, יהיה "גלדיאטור 2") ופחות ל"אקסודוס: אלים ומלכים" המאכזב.
העלילה פוגשת את נפוליאון (חואקין פיניקס) כסרן צעיר שמקבל את המשימה לכבוש את טולון. הצלחתו המבריקה מובילה למבצעים נוספים ומהר מאוד הוא מקודם לדרגת גנרל. במקביל, מתפתחים יחסיו עם האלמנה ז'וזפין דה־בוארנה (ונסה קירבי) ומכאן הסיפור מזגזג בין שני צירים וכורך ביניהם יחסי תלות – הראשון מלווה את התקדמותו המטאורית הצבאית והפוליטית של נפוליאון והשני עוקב אחר מערכת היחסים הסוערת וההפכפכה בינו לבין ז'וזפין.
גם מבקריו הקשוחים של סקוט יודו שהאיש גאון ויזואלי. ואכן, הפן הזה הוא הסיבה העיקרית שבגינה שווה לצפות ב"נפוליאון" על המסך הגדול. בין אם מדובר בניצוח על קרבות ענק עתירי ניצבים, בתיאור של אירועים פוליטיים סוערים או בסצינות אינטימיות, סקוט וצוותי הצילום, התלבושות והתפאורה שלו ראויים לכל שבח.
הניסיון המוצלח להעמדות השואבות השראה מציורי התקופה המפורסמים מרשים בצורה לא רגילה, כשמאורעות קרב אוסטרליץ המושלג והכניסה למוסקבה השוממה הם מהסצנות המהממות שנראו השנה בקולנוע. אלא שכאן מסתיימות המחמאות. ראשית, הסרט אומנם אורך שעתיים וחצי אך הוא נחווה כמקוטע ומאוד לא ממצה. זה נכון גם בנוגע להתפתחויות ההיסטוריות שחלקן הגדול מועבר ממש ברמיזות קצרות שרק מומחים לתקופה ידעו להשלים (ולא ניכנס לסוגיית אי־הדיוקים הרבים), ובעיקר מורגש בתיאור מערכת היחסים בין צמד הדמויות הראשיות שאמורה להוות את השלד הדרמטי של הסרט.
נפוליאון וז'וזפין מכריזים על אהבתם, מתקוטטים ושוב מצהירים על תלות הדדית חזקה מכול, אבל משהו עמוק יותר כמו מניעים וכימיה (או כל הבנה אחרת לסיבת הקשר הזה) אינו מקבל את זמן המסך הנדרש כדי לקרום עור וגידים. לא עוזרת גם העובדה שפיניקס בחר לגלם את נפוליאון כעוד אחת מהדמויות האקסצנטריות שהוא כה מחבב, כשהתוצאה אף מעפילה לעיתים לדרגות קומיות תמוהות. כל זה אינו משרת את הדמות והבנתה ויחד עם שאר חלקי הסרט אינו מתגבש לכדי אבחנה או אמירה שבגינן יצאנו לכל המסע הזה.
לא נותר אלא לסכם את החוויה, המרהיבה בהחלט, כנטולת סחף דרמטי, עקרה רגשית ומתקשה בפענוח משכנע ועמוק של הגיבור. סקוט ואפל טי־וי (שהפיקו את הסרט) כבר הכריזו שבהמשך תעלה גרסת הבמאי המלאה שאורכה כארבע שעות.
לסקוט יש היסטוריה ענפה עם גרסאות במאי, כמו זו המהפכנית ממש של "בלייד ראנר" או זו שהפכה את "ממלכת גן העדן" מסרט בינוני לסרט נהדר. אין ספק שהקאט הקולנועי של נפוליאון סבל מאוד מחיתוכי העריכה שנכפו עליו ועל כן מסקרן לראות אם הגרסה הטלוויזיונית הארוכה יותר אכן תגלה את חזונו של סקוט במלוא הדרו. ומי יודע, אולי עוד יתברר כי פרשנותו המשונה של פיניקס לדמות היא למעשה הברקה.
נפוליאון אנגליה–ארה"ב 2023, בימוי: רידלי סקוט 158 ד'
