על אף שמירב הפוקוס הציבורי והתקשורתי ממוקד כעת בלחימה ברצועת עזה ובמתיחות בגבול הצפון, זירת יהודה ושומרון מגיעה לנקודת רתיחה. הרשויות והתושבים ביו"ש חשות וביתר שאת את מה שידענו תמיד: האידיאולוגיה זהה, הכוונות אותן כוונות ולאף אחד אין את הלוקסוס להירדם בשמירה. נראה שבמערכת הביטחון ומקבלי החלטות בדרג המדיני טרם נפלו האסימונים.
רק לאחרונה חוסלו בגזרת בית אל עשרות מחבלים באירועי פח"ע שונים, וכעת כשאנחנו בעיצומה של מלחמה, חייהם וביטחונם האישי של התושבים מופקרים. הנוכחות בתקופה האחרונה של יחידות צה"ל ומג"ב אמנם עלתה באופן יחסי, אלא שעיקר יעדי כוחות הביטחון מוכוונים לפעולות יזומות ונקודתיות כגון חיסולי מחבלים ומעצר חשודים. גם חיזוק כיתות הכוננות, שגורמים בהנהגה נהנים להתהדר בהן, הן טיפה בים לעומת ההיערכות הנדרשת מול תרחיש ייחוס של חדירת מחבלים או מגע-פיגוע על אחד הצירים. וכמו תמיד, אבן הנגף שעומדת בין מוכנות מיטבית לטבח המוני היא סוגיית התקצוב.
במשרד האוצר מתעקשים שלא ללמוד את הלקח מהקונספציות השגויות שהובילו לטבח בשמחת תורה. חרף זעקות השבר שלי ושל ראשי מועצות נוספים, מקבלי ההחלטות שדנים בשאלה לאן הולך הכסף מתמהמהים עם הזרמת המימון הדרוש לצרכי ביטחון. כמעט חודש חלף מרגע הבטחת השר סמוטריץ' לתוספת תקציבית עבור תוכנית ל"שיפור המוכנות הביטחונית של רשויות יהודה ושומרון", ודרישתו להעלות על הכתב פירוט מלא של השימושים המתוכננים, אלא שהכסף טרם הגיע.
עוד לפני המלחמה הגישה מועצת בית אל שהינה המועצה המקומית השנייה הכי מאוימת ביהודה ושומרון, מסמך עם פירוט הבקשות עד לרמת האגורה לצרכים הביטחוניים המידיים, שיאפשרו מענה הגנתי בסיסי במקרה של חדירת מחבלים.
המענה הקריטי שנדרש כולל בין היתר הקמת מכשולים הגנתיים במרחב כתוצאה מפרצות בכ-40% מתוואי הגדר ההיקפית של היישוב. סלילת כביש המילוט אושרה כבר בשנת 2003 על ידי אלוף הפיקוד ואין ספור תחינות ובקשות של המועצה בעשור האחרון להשלמת האישור ויציאה לביצוע כמו גם הבטחות חוזרות ונשנות מצד גורמי צבא – זכו להתעלמות מוחלטת. ברגעי מלחמה על היישוב אנחנו צריכים מספיק כוח בשביל לשרוד לפחות חצי יום עד שיגיע כוח גדול שייתן מענה, אלא שכל שעה שאין לנו את האמצעים תושבי בית אל נשארים מופקרים.
בצר לנו וכשקופת המועצה ריקה, התחלנו בעבודות חישוף של גדר הביטחון כדי לאתר פרצות, אלא שכעבור יום הגיעו נציגי המנהל האזרחי שחדלו באופן מידי את העבודות ואיימו בהחרמת הכלים. האקט הבריוני ארע על אף ששבועיים לפני כן התקיים סיור במקום עם נציגים מטעמם ודובר על נקודות התורפה ושטחים מתים מהם יכולים לחדור מחבלים. מאז דווחו כבר מספר אירועים ביטחוניים בכפרים הצמודים אך האישור לביצוע עבודות חישוף לאורך גדר הביטחון טרם התקבל.
המועצה המקומית בית אל ניצבת במצב בלתי אפשרי מבחינה תקציבית. הסיפור התקציבי שנדרש על מנת למגן ולבצר את היישוב ברמה הבסיסית מסתכם בכ- 20 מיליון שקלים בלבד. משהסיוע לא הגיע נאלצתי להתחיל לבצע עבודות אבטחה ומיגון בגובה 4 מיליון שקלים מתוך תקציב שאינו קיים. אמנם עבור המועצה מדובר בסכום גדול מאוד, אבל ברמה הלאומית מדובר בסכום מזערי בהתחשב בעובדה שהיישוב ניצב בפני סכנת חדירה מיידית.
אם האמירות שיוצאות מלשכות במטכ"ל, משרד ראש הממשלה והאוצר לא היו עצובות, הרי שהן היו מצחיקות. שם אמרו לי שעדיף לסגור את העניין בשקט כדי לא לתת פתח לאויב. לשמוע ולא להאמין, שם כנראה סומכים על הנס. מדוע גם לאחר הטבח בעוטף ובעיצומה של מלחמה מקבלי ההחלטות מתעקשים להמשיך עם אותה קונספציה שקרסה וטפחה על פנינו בדמות שחיטה, שריפה, כריתת אברים ומעשי אינוס מחרידים?
העובדה שהחלוצים ביהודה ושומרון ניחנים באמונה ושאר רוח היא לא סיבה לשמור אותנו בהמתנה ולהעמיד אותנו במצב של סיכון חיים מוחשי. בייחוד בעת הזאת, כשמובנת מאי פעם החשיבות האסטרטגית הסגולית שלהם עבור כלל תושבי מדינת ישראל, לא ניתן להתעלם מהצרכים הביטחוניים הבסיסיים של תושבי יהודה ושומרון. חלילה, אם יקרה משהו, שיהיה ברור שידי הממשלה והמנהל האזרחי יהיו מגואלות בדמם של משפחות בית אל וההתיישבות כולה והפעם זה יהיה ביודעין ואחרי שהתרענו מראש.
שי אלון הוא ראש המועצה המקומית בית אל
