הַהוֹלְכִים טוֹבִים

הַהוֹלְכִים טוֹבִים

זָב זְהַב הָאָרֶץ הַזֹּאת, 

זָב חֶלְבָּהּ, זְהַב דִּבְשָׁהּ.

זָב וְנוֹזֵל וּמִי זֶה יָעֵז לְהַזּוֹת

עַל קִיר מִזְבְּחָהּ בְּאֵינָהּ חֲבוּשָׁה.

מֻבְחָר בְּמֻבְחָר

מְחַלְחֵל אֶל הַחֹל הַנִּחָר

עִם מְנַת הַיּוֹרֶה הַסְּתָוִית.

בְּלִי תָּגִית הֵם נוֹפְלִים, בְּלִי תָּוִית,

אֲבָל אֹזֶן שׁוֹמַעַת וְעַיִן רוֹאָה וְתָבִין:

הַטּוֹבִים. הַטּוֹבִים בַּטּוֹבִים.

הַטּוֹבִים הוֹלְכִים –

כִּי הוֹלְכִים הַטּוֹבִים בָּרֹאשׁ.

וְאֶפְשָׁר לְשַׁעֵר זֹאת מֵרֹאשׁ.

אַךְ נָכוֹן לַהֲפֹךְ סוֹף וְרֹאשׁ:

הַהוֹלְכִים – טוֹבִים.

מֻזְהָבִים בְּעוֹדָם

וְטוֹבִים בִּמְאוֹדָם –

הֵן יָדַעְנוּ בְּעוֹד הֵם אִתָּנוּ,

בְּטֶרֶם עֵת דָּם;

הֵן נָקֵל לְזַהוֹת זֹךְ וְזִיו שֶׁל אָדָם 

בְּמֻקְדָּם.

לוּ נֵדַע לְפָאֵר אֶת טוֹבֵינוּ

בְּטֶרֶם לָכְדָה הַכַּוֶּנֶת,

מִבְּלִי שֶׁפָּגַע הָרוֹבֶה.

לוֹמַר זֶה לָזֶה –

אֵיזֶה מַזָּל וְכַמָּה לֹא מוּזָר 

לְדַבֵּר עָלֶיךָ בִּלְשׁוֹן הוֹוֶה.

מְטַפְטְפִים 

מְטַפְטְפִים אוֹתָנוּ:

מִנְיָן מִיּוֹם לְיוֹם.

מְיַפְיְפִים אוֹתָנוּ

בַּפַּעַם הַמִּילְיוֹן.

מְכַּפְכְּפִים אוֹתָנוּ

כִּי אָנוּ בְּנֵי אָדָם.

מְלַפְלְפִים אוֹתָנוּ,

בְּנֵי-שַׁחַק לְיָדָם.

מְרַפְרְפִים אוֹתָנוּ:

שִׁחְרוּר חַיּוֹת טוֹרְפוֹת.

מְשַׁפְשְׁפִים אוֹתָנוּ

בִּמְחִיר הַתּוֹעָפוֹת. 

מְצַפְצְפִים עָלֵינוּ

בִּמְחִיר מִבְצָע מַצְחִיק.

מְנַפְנְפִים עָלֵינוּ

בְּרַק-כִּמְעַט-רוֹצְחִים.

מְעַפְעֲפִים אוֹתָנוּ,

מֻתָּר לִהְיוֹת נָבוֹךְ.

מְדַפְדְּפִים אוֹתָנוּ –

אֲנַחְנוּ נַהֲפֹךְ.

עַד הַנָּהָר

נָפְלוּ הַמַּסֵּכוֹת: רוֹצִים מֵרִיבֶר וְעַד סִי. 

וְרַק אֶצְלֵנוּ הַמִּשְׂחָק הוּא עַד הַמַּחֲצִית.

מֵרִיבֶר וְעַד סִי, כָּךְ מִטַּהֵר חֲצִי תֵּבֵל, 

וְשֶׁרֶץ שֶׁקֶר הַכִּבּוּשׁ בַּיָּד שֶׁל הַטּוֹבֵל.

וּפַּלֶסְטַיין, הֵם מַמְשִׁיכִים בַּזֶּמֶר, תִּהְיֶה פְרִי:

הַכֹּל אַרְצָהּ; וְלִי שְׂרֵפָה וָמֶלַח וְגָפְרִית.

מִסִּי וְעַד לְרִיבֶר מְזַמְזֵם הַנּוּדְנִיק. נוּ,

כָּל הַזְּכוּיוֹת לְכָל הַנָּ"ל מִזְּמַן מִזְּמַן נִקְנוּ.