הסכמי אוסלו מ-1993 נועדו להפסקת השליטה הישראלית על ערביי יהודה, שומרון ועזה, והעברתם לניהול לרשות פלשתינית אוטונומית.
ההסכמים הופרו מייד. מבוקשים הוכנסו לשטח, הוקמה מערכת חינוך שכולה הסתה ושנאה, והמשטרה הפלשתינית הוגדלה פי-4 מהמוסכם והפכה למכונת טרור מאורגנת שהתפוצצה לישראל בשנת 2000 בפרצוף, במלחמת טרור שהתפתחה ב-2001 לירי רקטות ופצמ"רים.
כישלון ההסכמים הוביל ליציאה ישראלית חד צדדית מהרצועה בשנת 2005. צה"ל נסוג, הישובים ברצועה נעקרו, והשטח נמסר לרש"פ עד למילימטר האחרון.
מיד לאחר הנסיגה זינק הטרור הארטילרי, וב-2007 תפס החמאס את השלטון ובנה כוח צבאי אדיר שכלל אלפי רקטות, עיר מנהרות, תעשייה צבאית מרשימה, חיבור עם אירן, ובניית חזית המונה כ-40,000 חיילים.
בפוגרום שמחת תורה שבו נטבחו כ-1200 איש, נכבשו ישובים בעוטף ומחבלים אף הגיעו לאופקים המרוחקת 23 ק"מ מהגבול, כמעט בבסיס חצרים, אסון שהוכיח שישראל אינה יכולה להמשיך לחיות בקרבת אוכלוסיית עזה.
אם התפיסה הביטחונית שהייתה שלטת עד שמחת תורה תישאר בעינה, המשמעות היא הקמת "רצועת מוות" לאורך הגבול שבה תושבים לא יחזרו לישובים, לא יהיו אירועים, טיולים וחיים אזרחיים. זו תהיה מפולת היסטורית של השיטה הציונית המבוססת על התיישבות, ביטחון ועלייה. איש לא יסמוך שוב על צה"ל בתנאים של טרום המלחמה, ויהיה ערעור על עצם היכולת להגנה עצמית ישראלית, דבר שיוביל לתהליך של עזיבת הארץ. זו הסכנה הקיומית שעליה מדובר.
ראינו שכל הניסיונות להרגיע את המצב באמצעות הוצאת היהודים מעזה, באופן חלקי ומלא, נכשלו. הואיל וברור שאי אפשר לחזור למצב הקודם, נשארה רק אפשרות אחת, שהפעם הערבים יפונו.
הן מבחינה מוסרית והן מבחינת זכויות אדם, המצב הנוכחי הוא הגרוע ביותר לשני הצדדים. ככל שהתקדמו תהליכי אוסלו לסוגיהם, עלתה עקומת ההרוגים ההדדית והגיעה כעת לשיא. העובדה שאיש בעולם ובישראל הרשמית לא הניד עפעף נוכח הטיהור האתני של היהודים ברצועה, יוצרת כעת לגיטימציה סימטרית לפנות את הערבים מאותה רצועה, כי אחרת מדובר בסתם אנטישמיות.
אין כאן תקדים. בסוף מלחמת העולם השנייה פונו כ-12 מיליון גרמנים מצ'כוסלובקיה, פולין, הונגריה, ועוד, וממש כעת הסתיים סכסוך בין ארמניה לאזרבייג'ן בחבל נגורנו קרבאך בעזיבת כ-170,000 ארמנים, כמו שבעקבות מלחמת השחרור עזבו כחצי מיליון ערבים את שטח מדינת ישראל וכ-700,000 יהודים גורשו ממדינות ערב לישראל.
כך פינוי ערביי עזה עשוי להביא שלום לדרום ישראל ולערבים עצמם, ויכול להתבצע בכמה דרכים אפשריות.
- קליטתם במצרים באופן קבוע או זמני תמורת תגמול כספי נאה שיציל את כלכלתה הקורסת. זו מדינה ענקית היכולה לקלוט אותם בקלות ובהמשך לפזר אותם בשטחה או החוצה, לתורכיה, היעד החביב עליהם ועל התורכים, הזקוקים נואשות לערבים סונים נוכח קטסטרופה דמוגרפית אצלם.
- לדחוק אותם לדרום הרצועה, ואז להעביר אותם בהדרגה למצרים בדרך לתורכיה, בתהליך דומה למצב שהיה ערב המלחמה.
- להקים מסדרון יציאה דרך שדה התעופה רמון, למשל. כמה מדינות הביעו רצון לקלוט עזתים, כגון רפובליקות מוסלמיות בקווקז וסקוטלנד. מדינות כמו קנדה זקוקות לבעלי מקצועות של עבודת כפיים, נהגי משאיות, מכונאים, בנאים וכו'. יש גם הרבה אקדמאים בעזה, והם נקלטים היטב במקומות רבים.
אחוז ניכר של תושבי הרצועה הגיעו אליה ב-1948, ובניגוד למקובל בכל העולם, לא שוקמו, ושומרו כפליטים ע"י אונר"א ומדינות ערב ככלי ציני נגד ישראל. הגדרתם כפליטים עד היום משמעותה שעזיבתם לא תשנה דבר בסטטוס שלהם, ואולי דווקא כעת ישתפר מצבם, מחוץ לרצועה.
זו הדרך ההגיונית היחידה לעצור את הסבל בן 75 השנים ולהביא שלום לדרום.
