ימים אלה עומדים בסימן התקרבות כואבת של עם ישראל לעצמו. הגורל היהודי קושר בין כל חלקי העם בחזית ובעורף, בחסות אכזריותו של האויב שהביאה אותנו להיישיר מבט לנקודת החיבור הישראלית. דתיים ולא דתיים מוכיחים בשדה הקרב עד כמה הערכים החשובים באמת משותפים לכולנו.
לפני 11 שנים החלטתי לקשור את גורלי הפוליטי עם הציונות הדתית, מתוך אמונה בערכים המשותפים הללו. שירותי הצבאי בחטיבת גולני זימן לי היכרות עם המגזר על מרכיביו, ונפשי נקשרה בנפשו. מגזר אידיאליסטי מאוד, תורם למדינה ולחברה ומשרת אותן. גם במערכה הנוכחית, רבים מן הנופלים הם בני הציונות הדתית, דבר שמשקף לא רק את אחוז המתגייסים הגבוה מקרבו ליחידות הקרביות והמשמעותיות, אלא גם את נחישותם לרוץ בראש ולחתור לעמדות פיקוד מתוך מחויבות לערכים גבוהים.
בין המציאות הזו לקמפיין אלימות המתנחלים השקרי והבזוי, שיש מי שמבקשים בכל מאודם להפיץ כעת, פעורה תהום עובדתית עמוקה. אם כדברי רבקה מיכאלי, מתנחלים מתעללים בתושבים פלסטינים בדרום הר חברון, הרי שכל המתנחלים מעוררים את השנאה העמוקה של האויב כלפינו והם הם הבעיה. האגדה האורבנית על חבורת נערי גבעות שמסתובבת בהרי יו"ש ותרה אחר פלסטינים כדי לפגוע בהם תופסת כותרות, כמו גם הקונספירציה השקרית כאילו גדודים שלמים שיכולים היו להגן על הדרום בשמחת תורה נאלצו במקום זאת לרדוף אחרי נערים יהודים בחווארה במהלך החג.
כמי שמתגוררת ועובדת בתל־אביב, ונתפסת שם כנציגה של המגזר הדתי־לאומי, אני נחשפת לאמירות קשות נגדו על בסיס יומי. החל ב"לא צריכים את תרומות הכליה שלכם", וכלה בטרוניה על שירות צבאי מקוצר במסגרת ישיבות ההסדר. בעקבות השבר הגדול שחווינו בשבעה באוקטובר, והכשל הגדול של ההנהגה המדינית והצבאית, ששותפים לו גם נבחרי הציבור הדתי־לאומי, ההתקפות הללו רק החריפו. קו ישיר נמתח בינן ובין הקרע בעם סביב הרפורמה המשפטית, כאשר בעקבות התבטאויות חסרות אחריות מצד נציגי הציבור הזה בכנסת, החל תהליך דה־לגיטימציה קשה בחברה הכללית כלפי המגזר כולו.
הניסיון להסביר שיש להפריד בין כלל הציבור ובין טעויות או התבטאויות קיצוניות של חלק מנבחריו, לא תמיד נענה בקשב בצד השני. לצערי, גם בזמן מלחמה מופץ ארס רב בין המחנות. אני קוראת לציבור הדתי־לאומי להתעלם מהנאצות המופנות כלפיו ברשתות החברתיות או באולפנים, להרים את הראש ולחוש גאווה בילדיו ובמוסדות החינוך שלו.
קמפיין ההסתה וההשחרה של ציבור המתנחלים מתקיים בקרב חוגי שמאל קיצוניים ונפוץ בארה"ב. רבים מאיתנו מתראיינים בתקשורת הזרה יום ולילה והודפים את השקר הזה, גם מול בכירים אמריקנים שעסוקים בשאלת "אלימות המתנחלים". ציבור המתיישבים מוכרח להגביר ערנות בעניין, שכן כל פעולה קיצונית עלולה לגרום נזק משמעותי. אף שמדובר במעשים של שולי החברה, בארה"ב משליכים אותם על כלל הציבור.
הרפורמה המשפטית שהממשלה הנוכחית ניסתה לקדם יצרה פחד קיומי בחברה הכללית ובעיקר בשמאל, כאילו הימין הדתי "משתלט" על המדינה, ולהם, החילונים הליברלים, לא יהיה מקום לחיות בה כרצונם. זהו פחד שאין לו כמובן אחיזה במציאות אך הוא אמיתי ואותנטי, וגם הוא מוסיף לרצון להשחיר בכל פעם מחדש את ציבור המתיישבים ביהודה ושומרון.
חרדות אלה דורשות חשבון נפש גם מהציבור הדתי־לאומי. נבחריו סיפקו סיבות לפחד הזה להתעורר, בהתבטאויות קצרות רוח כלפי המחנה האחר ובדרכם הפוליטית המעשית. על נציגי הציבור מוטלת אחריות לנהוג בשום שכל ולהבין שפעמים רבות דווקא הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה. כך נהגתי בתקופת כהונתי בממשלה, כאשר הובלתי שינויים משמעותיים במערכת המשפט ובאופן מינוי השופטים. בניגוד גמור לדרך הפעולה השקטה שבה דגלתי, הקואליציה הנוכחית הלכה ברעש גדול, והתוצאות היו פילוג העם ואפס הצלחות.
אנו עומדים לסלול כעת דרך חדשה עבור מדינת ישראל, ועלינו לחשוב עליה בכובד ראש ומתוך ראייה היסטורית. דרך זו חייבת להיבנות ברכות, תוך הצבת המשותף הרב במרכז העשייה. עלינו לנצל את המשבר הגדול כדי להקים הנהגה פוליטית מאחדת שתרפא את החברה הישראלית.
