גם כיום, כחודש אחר תחילת המלחמה, בישראל עדיין פועלים בחופשיות ערוצי תקשורת המשרתים את הטרור ומשדרים תעמולה בעד חמאס. למשל, לממשלה בטהרן יש ערוץ אחד בשפה הערבית ואחד באנגלית, ושניהם פועלים מתוך ישראל.
הדוגמה המוכרת ביותר לערוץ המסייע לחמאס על ידי תשתית ענפה של כתבים בישראל, היא זו של אלג'זירה, שנשלט על ידי המשטר בקטאר. במלחמה הנוכחית מפגין אלג'זירה תמיכה ברורה בחמאס, וחלק מכתביו קרנו מאושר כאשר דיברו על הזוועות שנעשו ב־7 באוקטובר.
לאחר פרוץ המלחמה ביקשו שר התקשורת שלמה קרעי והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה לפעול לסגירת הערוץ כחלק מתקנות לשעת חירום המאפשרות לפעול באופן זה. אך למרות מאמצי השניים, לא נראה כי סגירת הערוץ תתבצע בפועל, גם משום שקטאר מתווכת בין ישראל לחמאס בסוגיית החטופים בעזה. נוסף על כך, מקבלי ההחלטות בישראל חוששים להיתפס כפוגעים בחופש העיתונות.
מכל מקום, מלבד השימוש בתקנות לשעת חירום, לצורך סגירת הערוץ יש לקבל את אישור הקבינט המדיני־ביטחוני ושר הביטחון. קרעי עדיין ממתין לאישור זה כדי לקדם את סגירת הערוץ בישראל.
דוגמה אחרת של רשת תקשורת התומכת בטרור, שנראה שאין שיקולים מדיניים שיעצרו את סגירתה, היא זו של ערוץ אל־מיאדין הלבנוני, המקדם את היעדים של טהרן בשידוריו. את אל־מיאדין הקים ב־2012 העיתונאי הלבנוני־תוניסאי רסאן בן ג'דו, שקודם לכן עבד באלג'זירה. עקב מחלוקתו עם הקו שהכתיב הערוץ הסוני בסיקור המורדים שנלחמו בחזבאללה בסוריה, הוא החליט להקים ערוץ טלוויזיה חדש, שיהיה חלופה שיעית לאלג'זירה.
בישראל מעסיק הערוץ כתבים ביו"ש ובעזה. בשטחים שאינם מעבר לקו הירוק עובדת באל־מיאדין הנא מחאמיד, כתבת ערבייה־ישראלית המכנה בדיווחיה את המלחמה הנוכחית "סופות אל־אקצה" – השם שהעניק לה חמאס. עוד ביום פתיחת המלחמה, היא העלתה ברשת החברתית תמונה שלה כשהיא מדווחת מהשטח, לצד דגלים פלסטיניים וצורת האות "וי", המסמלת ניצחון.
מחאמיד, הנשואה לאחמד שביטה, מזכיר מפלגת חד"ש, הקדישה במקרה אחר דיווח לשלט חוצות אלקטרוני בחולון, שאליו פרצו פצחנים פלסטינים והציגו תכנים התומכים בחמאס.
הסיקור הכולל של המלחמה באל־מיאדין עושה שירות של ממש לחמאס. בערוץ שודרו תמונות רבות של חיילי צה"ל, באופן המאפשר למחבלי חמאס לזהות את מיקומם, וכך לפגוע בהם. הערוץ גם חזר על התעמולה של ארגון הטרור העזתי, וקרא לתושבי צפון רצועת עזה לא לעזוב את בתיהם למרות קריאות ישראל, כדי שיוכלו לשמש מגן אנושי למחבלי חמאס.
כתב הערוץ, עבד־אלרחמן אלחסאני, יליד עזה, סיפר בריאיון שנערך עימו בערוץ על עשרה מבני משפחתו שנהרגו בהפצצה על עזה במלחמה. לדבריו, העובדה שנהרגו ו"הפכו לשהידים" גורמת לו גאווה, וכך גם מותו של דודו איאד אלחוסייני, שהיה מפקד ב"גדודי אלקודס", הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, ונהרג לפני כשנה וחצי.
גם אחיו של אלחסאני היה ביחידת המבצעים של ארגון הטרור, ונהרג בקרבות כעת. "מוחמד היה מהראשונים שיצאו ב־2012 לאיראן, ללבנון ולסוריה, והתאמנו על השימוש בטיל קורנט", סיפר בשידור, "הוא שב לעזה ופעל כלוחם". הוא הוסיף כי "הדם שהקרבנו הוא גאווה לכל אחד שחש שהוא בן אנוש. אנו מקדישים את הדם הזה למי שהתחיל את הקרב, המפקד הגדול, היקר והאהוב מוחמד דף, ונקדיש אותו גם למי שממשיך את ההליכה בדרך זו – האח זיאד אלנח'אלה (מנהיג הג'יהאד האסלאמי, א"ה). נאמר לו: המשך, אל תפחד ואל תירא, אנחנו איתך ואנחנו עם כולכם".
הרוח הזאת מפעמת גם באמצעי התקשורת החברתית של אל־מיאדין: באחד הציוצים בחשבון הטוויטר של הערוץ נראו שני מחבלים שביצעו את הטבח בשמחת תורה, ולצד התמונה נכתב: "יבורך יהא הבוקר של פני הנערים, מבורכים יהיו הטילים שיוצרו מבוץ ומעפר". בתמונת הנושא של דף הטוויטר של הערוץ נראה טנק ישראלי שרוף לצד הכיתוב "סופות אל־אקצה".
מור שפירא, מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר־אילן וחוקרת במכון ממר"י לחקר התקשורת הערבית במזרח התיכון, מסבירה כי "אל־מיאדין אינו גוף רשמי של חיזבאללה, אך הוא מקורב מאוד לארגון. הוא מייצג את האינטרסים שלו בישראל וברשות, ומסקר אותו באופן אוהד במיוחד. אנשי הערוץ יצרו קשרים טובים עם כמה ראשי מדינות מהשמאל העולמי, כגון ניקולס מדורו מוונצואלה או מיגל דיאס־קאנל מקובה. הם מראיינים אישים כאלה, המספרים עד כמה ההתנגדות לכיבוש חשובה".
לדבריה, "לא צריך להבין ערבית כדי להבין עד כמה הסיקור בערוץ חד־צדדי. בתקופה זו למשל הם מתמקדים בשואה ומנסים לטעון כי מה שאירע ב־7 באוקטובר הוא כאין וכאפס לעומת הסבל של הפלסטינים במלחמה הזו".
