"עם ישראל רוצה את עמירם בבית", כך הכריז מסרון שנשלח לטלפון הסלולרי שלי ואל עוד אין ספור טלפונים אתמול (ד') בערב, במסגרת הקמפיין שנמצא בשיאו של צדק לעמירם בן אוליאל. קמפיין מימון הכספים אותו העלה ארגון חוננו, צבר נכון ליום ד' בערב מעל מיליון ש"ח בתרומות למען שחרורו. בתרומת סכומים שונים ניתן לקבל דרגת תורם של "משחרר", "פודה" או אם חשקה נפשכם לתרום מעט יותר אף "מציל", של מיודענו עמירם כמובן.
בשם המאבק, מאורגנים אירועי תמיכה בשערי בית הכלא אשל בו מוחזק עמירם, ועצומות רבנים הכוללות בין השאר, מלבד "החשודים" המיידיים, גם רבנים מלב המיינסטרים הדתי לאומי. בן גביר, ראש המפלגה, נמצא באירוע עוד מתחילתו עת יצג את בן אוליאל כסנגור, והמשיך לתמוך במאבק לשחרור אף לאחר שנבחר לכהן בכנסת. התעלתה עליו ח"כ לימור סון-הר מלך שהתייצבה במסגרת גיוס הכספים בנאום בו קראה לשחרורו, טענה שעמירם "סובל בשביל כולנו" ואף התפעלה מצדיקותו של בן אוליאל בתחום שמירת העיניים.
יובהר – ישנן סוגיות משפטיות אמיתיות, בתחום דיני הראיות הפליליים ובזכויות חשודים ונאשמים, שניתן לדון בהן ולפתח אותן ממקרה בן אוליאל. בראשן, שאלת מעמד ההודאה שהושגה לאחר שהודאה קודמת הושגה תחת עינויים והאם אנו מעוניינים, מערכתית, לקבל סוג כזה של הודאות. גם היחס אותו מקבל בן אוליאל במאסר עצמו מעלה שאלות לגבי זכויותיהם הבסיסיות של אסירים. אולם אלו שעומדים מאחורי הקמפיין לא בחרו בעמירם בין אוליאל בשל סקרנות אקדמית, ולא בשל התעניינות עמוקה בתנאי מאסרם של אסירים. במדינת ישראל היו ויהיו הרשעות גבוליות בהרבה ממקרה עמרם בן אוליאל, וישנם, מן הסתם, עוד אסירים שאינם מוחזקים מסיבות שונות בתנאי מאסר רגילים, ולא צפינו בתופעה של התגייסות ציבורית המונית לטובת זכויות במשפט הפלילי של אותם האנשים.
מה מביא אנשי ימין, לרבות כאלו שאינם מצויים בימין הקיצוני, לתמוך בקמפיין? אולי הרצון להאמין שלא יתכן שפשע כזה בוצע על ידי יהודי, וייתכן שהצגת חולשת חלק מהראיות שמוצגות ככאלו שקשה להיסמך עליהן. בנוסף לשני אלה מן הסתם גם חוסר האמון העמוק – ויש להודות, הלא בלתי מבוסס – של הימין בכלל וההתיישבות בכלל לגבי התנהלותה של מערכת אכיפת החוק מולם. אולם הבנת המניעים אינה יכולה לכסות על האמת הכואבת והמבישה – חלקים לא קטנים מהציונות הדתית מצויים בקמפיין לשחרורו, או לשיפור תנאי מאסרו, של מי שבסבירות גבוהה מאוד שרף תינוק בשנתו.
בן אוליאל הורשע ברצח בשתי ערכאות. הוא הודה מספר פעמים, כן, גם בעינויים, אך גם שלא בעינויים, בביצוע המעשה. בן אוליאל נתן הודאה מפורטת וביצע שחזור שכלל פרטים מוכמנים, לרבות פרטים שכלל לא היו ידועים לחוקרים. נקודות החולשה בשחזורו שנבחרו בקפידה על ידי אנשי הקמפיין לשחרורו והוצגו כאילו הן עיקר הראיות בתיק רחוקות מלהחליש את עוצמת הראיות כנגדו. האם מכל המאבקים אשר ראוי לדגול בהם, מקרה בן אוליאל ראוי לקבלת תשומת לב שכזאת? השקעת משאבים רבים כל כך? גיוס שמם הטוב של אנשי תורה ומוסר? האם זה מקרה הדגל שאנו מעוניינים שיהיה מזוהה עם הציונות הדתית, כמגזר וייצוג פוליטי?
הימין מצוי בימים בהם האידאולוגיה הבסיסית ביותר שלו נמצאת תחת מתקפה חסרת תקדים. רפורמה משפטית שנמצאת במשך שנים בלב השאיפות של הימין, שללא העברתה יכולתו לקדם את מדיניותו באופן אפקטיבי מוגבלת לרצונה הקפריזי של המערכת המשפטית נמצאת במצב אנוש, אחרי שהוצגה באופן לא הגון כמבוא לדיקטטורה על ידי מכונת קמפיין אדירה. משכך, גם ברמה התועלתנית בלבד, בחירה של חלקים בימין לקדם קמפיין כה מקומם למען מטרה כל כך בלתי מתקבלת על הדעת היא טעות אדירה, והעדפתם של חלקים נרחבים אף יותר בימין ליישר קו עם שולי המחנה ולהצטרף לקמפיין באופן אקטיבי או פסיבי, מחזקות את טענותיהם של מי שאינם רואים בימין יריב לגיטימי, ובוודאי שלא מי שיש לו את הזכות לעצב את דמותה של המדינה.
אולם הטענה אינה טענה של עלות ותועלת. גם במנותק מהבחירה ההזויה לפתוח בקמפיין כזה בזמן בו הימין מצוי תחת מתקפה, וגם בהתעלם מסדר העדיפויות של לבחור להשקיע דווקא בקמפיין בנושא שכזה מבין כל שלל הנושאים העומדים על סדר היום, מדובר בקמפיין פגום מוסרית. אלו שמנהלים את המאבק למען עמירם בן אוליאל, ואף מציגים אותו כקדוש מעונה, מטילים על מחנה שלם, מי שתומכים בו ומי ששותקים בזמן שהוא מתקיים, בושה. התגייסות לטובת רוצח מורשע בטענות של "צדק" כאילו תנאי כליאתו, זכויותיו, והאופן בו התנהלו כלפיו בחקירתו, משנים את דמותו המוסרית, מטילה כתם על הימין. על אנשי הימין ההגונים להבהיר שהם אינם תומכים בקמפיין, וסולדים ממנו. את תחושת הצדק והעוול האמיתי ראוי להקדיש למי שראוי לצדק, ולמטרות שראוי להיאבק לטובתן. מי שלא ידע להתנער מהצדק של עמירם בן אוליאל, יגלה במהרה שטיעוניו שלו עצמו אינם נשמעים במקרים אחרים, גם שהצדק איתו.
