"14 דיונים נערכו בוועדה על החוק, וכאן אי אפשר לקיים עוד דיון אחד?", שאל עו"ד אילן בומבך את נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, כשזו ציינה בפניו שהוא טוען כבר שעתיים בדיון על חוק הסבירות. תנוח דעתכם, בומבך לא באמת דיבר שעתיים. ספק רב אם הצליח לדבר מחצית מהזמן הזה. ניסיונו לטעון בשם הממשלה ולהגן על התיקון לחוק יסוד השפיטה שצמצם את עילת הסבירות, נקטע פעם אחר פעם בידי השופטים. אלו הטיחו בו טענות ומענות, וכמעט לא נתנו לו להשלים משפט אחד. אבל גם אם השופטים אינם מנומסים במיוחד, בומבך לא התלונן על כך אלא על התעקשותה של חיות לקיים את הדיון בסוגיה הכבדה כל כך כבר השבוע.
תחינתו של בומבך לפיצול הדיון לשני חלקים לא באה בחלל ריק. קודם לכן ביקש בומבך פעמיים לדחות את הדיון, בסך הכול בשלושה שבועות, אך מבוקשו לא ניתן לו, אף שהזמן שנותר להכנת ההגנה על עמדת הממשלה היה קצר מאוד. "נתנו לכם שתי הארכות", הטיחה הנשיאה חיות בבומבך כשזה הזכיר לה עד כמה קצר היה הזמן שניתן לו כדי להתכונן לדיון אחרי פרסום תגובת היועמ"שית. היא שכחה לציין שמדובר בחמישה ימים בסך הכול, ושמועד הדיון עצמו לא נדחה. בתגובה לטענתו שיום דיון אחד לא מספיק השיבה חיות: "גם הדיון בחוק הלאום היה יום אחד ושם היו 15 עותרים, לא שמונה". חיות שכחה כנראה את העובדה הפשוטה שהדיון בחוק הלאום היה דיון מקדמי, לפני הוצאת צו על תנאי. לו רצו שופטי העליון לבטל את חוק הלאום, ולא לדחות את העתירות, היו נדרשים לקיים בהן לפחות עוד דיון אחד.
מחיר הבהילות לא היה רק בשעות השינה של עורכי הדין ובהתמשכות הדיון ביום שלישי לתוך הלילה. בגלל ההתעקשות של חיות לקיים את הדיון כבר השבוע, ערב פרישתה לגמלאות, הגיע נציג הממשלה לדיון כשאינו מוכן אליו כדבעי. במהלך הדיון הוא הודה כי לנוכח לוח הזמנים לא הספיק ללבן כיאות כמה מהסוגיות הקריטיות הרלוונטיות עם מרשיו, ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים לוין. למשל, בתגובה שהכין בומבך הוא התייחס כמה פעמים לבעיית "עילת הסבירות הרחבה", אולם בדיון הוא נאלץ להסביר לשופטים כי לאחר שבדק את הדברים שוב, עמדת הממשלה היא שאין לנקוט כלפי הממשלה והשרים גם את עילת הסבירות המצומצמת. הסיבה, כך הסביר לשופטים, היא הקושי להבחין בין השתיים ולקבוע היכן עובר הגבול בין חוסר סבירות לחוסר סבירות קיצוני.
בומבך לא הגיע עם תשובות מוכנות גם לשאלות בסיסיות יחסית. למשל: מה דינה של החלטת פקיד שעושה שימוש בסמכות שהאציל לו השר? ומה דינה של החלטת שר שנטל (בהתאם לחוק החדש) סמכות המסורה על פי חוק לפקיד הכפוף אליו? זה לא קרה בגלל חוסר מקצועיות של בומבך, אלא מקוצר הזמן שניתן לו להיערך ולהכין את עצמו למעמד. אכן, בסיום הדיון אפשרו השופטים בנדיבות מעושה לבומבך להגיש להם בזמן הקרוב השלמת טיעון בכתב, אך את חלק מנזקי ההכנה הבלתי מספקת לדיון אי אפשר לתקן.
האם ייתכן ששאיפתה של הנשיאה חיות לקרוא את פסק הדין בטקס פרישתה גוברת על זכותה של הממשלה להגן על עמדתה בפני בג"ץ?
