האלימות הפלסטינית גולשת מאזור השומרון. זה כבר לא ג'נין או חווארה הסמוכה. זה אזור חברון שנחשב עד עתה שקט הרבה בגלל נוכחות החמולות הפלסטיניות במקום, וזה אומר שהשטח הפלסטיני לא רק רווי נשק ומוטיבציה, אלא שהרשות הפלסטינית לא ממש אפקטיבית במימוש חלקה בהסכם הלא כתוב עם ישראל לטפל בטרור.
ישראל נמצאת בסוג של 'לימבו' ובדילמה לא פשוטה. היא קלועה בין ההבנה המחלחלת מזה כשנתיים כי תפיסת הביטחון שלה מתפוררת לבין כך שעדיין אין תופעת קריסה מוחלטת של המצב שמחייבת אותה לשנות צורת חשיבה ופעולה. אמנם הטרור מכה שוב ושוב מאז מאי 2021 ("שומר החומות") אבל החדשות הפחות גרועות הן שהציבור הפלסטיני בכללותו אינו נסחף לאלימות, שהרשות הפלסטינית ממלאת עדיין פונקציות אזרחיות שישראל לא רוצה לקחת עליהן אחריות ושמנגנוני הביטחון שלה לא טבולים עד צוואר בטרור.
תוסיפו לכך את העובדה שישראל מצליחה בינתיים לבלום את חלחול הטרור מעבר לקו הירוק, לעריה המרכזיות, ותקבלו את מלוא התסבוכת. לא כאן ולא שם. זה מצב ביניים קלאסי שמתאפיין בחוסר ודאות גדולה ובסימני שאלה. זו הסיבה שהממשלה לא ממהרת לשנות גישה ולקבל החלטות שיש בהן שינוי תפיסה כולל. המאמץ הוא כרגע לתקן את מה שעבד במשך עשור, התקלקל בשנתיים האחרונות ולשים עוד פלסטרים ותחבושות כדי לעצור את הדימום הכרוני.
יש בזה אולי היגיון. הכי קל לצאת בהצהרות נוסח אלה שנשמעות באולפנים כמו "תפרקו את הרשות הפלסטינית" ותנקטו "יד קשה". אבל לרוב פתרונות פשוטים אינם יעילים ואפקטיביים לניהול מצבים מורכבים ובואו נודה באולפנים תחת אור המצלמות הכי קל להכריז הכרזות ולהשיא עצות כי אף אחד שם לא ממש נושא באחריות למעשים קונקרטיים. אבל אין ספק שהמציאות הנוכחית מושכת את ישראל עוד ועוד לתוך השטח למעורבות עמוקה על חשבון הרשות הפלסטינית ועל חשבון 'השלום הכלכלי' גם מבלי שהיא מעוניינת בכך.
פעילות צבאית, מחסומים, כתרים וכו' ימוטטו את הסדר הכלכלי פוליטי ביטחוני של העשור האחרון המבוסס על הכלה, חופש תנועה ואוטונומיה פלסטינית רחבה – כולל תעסוקת פלסטינים בישראל גופא. כיוון הווקטור לוקח את ישראל להרחבת הנוכחות הישירה שלה בשטח דרך הידוק השליטה הביטחונית ומבצעי עומק בערים פלסטיניות נוספות, זולת ג'נין, דבר שכנראה ימוטטו באופן סופי את הרשות הפלסטינית ויצמצם את מעמדה למושלת רמאללה בלבד, כפי ששליטת הרשות הפלסטינית בערוב ימיו של יאסר ערפאת הצטמצמה למתחם המוקאטעה.
זה לא התרחיש שישראל, שמפוקסת כרגע באיראן או בסעודיה או גם וגם, רוצה בו. זאת, גם אם יש גורמים פוליטיים שדוחפים לכך בשל שיקולים שונים. אבל אין ספק שישראל נדחפת למקום שיביא בטווח הלא רחוק לשידוד מערכות מחודש ביהודה ושומרון, ואולי לבנייה מחדש של הרשות הפלסטינית ומנגנוניה, אחרי מהלך עמוק של טיהור השטח ניקיונו. הממשלה עדיין לא שם וגם לא הצבא. אבל זה יגיע.
זו לא תהיה הפעם הראשונה שישראל תהיה במקום הזה. היא כבר הייתה בו בשלהי האינתיפאדה הפלסטינית השנייה, אי שם לפני 23 שנים, למי שזוכר. אז הקריסה ישראל את הטרור דרך ניקוי הערים הפלסטיניות וחיסול תשתיות התנזים של פת"ח שאפשרו את בנייתם מחדש של מנגנוני הביטחון הפלסטינים. הפעם אולי היא תוכל לבנות מחדש את מה שיקרוס, בדמדומי הקריירה של עוד מנהיג פלסטיני ישיש נוסח אבו מאזן, באמצעות הידידות החדשות והעשירות במפרץ הפרסי. אגב כך היא תספק לסעודים את עלה התאנה (הפלסטיני) שהם אולי זקוקים לו כחלק מתהליך הנורמליזציה עם ישראל, בדמות כינונו מחדש של "השלום הכלכלי" ביהודה ושומרון 'מודל 2' מבלי שצמד המילים המפחידות "מדינה פלסטינית" תישמענה בחוצות המזרח התיכון.
